נמאס לי, נמאס לי ושוב נמאס לי. הם קוראים לי "משוגע" "חולה בראש" "בעל שכל של ילד בן 3" וכו'... למעשה כל אמרה חוץ ממשהו שיכול לעזור לי ולהרים אותי קצת.
אין לי כיוון בחיים וקיבלתי פטור מהצבא ולא הוצאתי בגרות מי יודע מה ויש לי הרבה דעות מאוד מאוד קיצוניות, זה אומר שאני מקרה אבוד?! נו באמת.. רק בגלל שאני שונה מאוד ממכם אני משוגע?
אח שלי אגב הוא הכי קיצוני, אומר ש:
"נראה לי אתה תמשיך להאמין בשטויות חסרות היגיון עד גיל 70"
"כולם במשפחה חכמים חוץ ממך, אתה אפס מאופס"
"אתה חי בעולם דמיוני וחסר כל הגיון"
"באמת שאנחנו מאוד מאוד מאוד מאוד (בחזקת מלאנטפים מיליארדים) מודאגים לגביך" (למה?! מה כל כך לא בסדר בי?! מה אתם חושבים שיש לי פיגור שכלי ממש עמוק או משהו כזה?)
"לא עשית דבר אחד יעיל כל החיים שלך. או שאתה מתעסק בשטויות תינוקיות חסרות תועלת לחלוטין, או שאתה עושה בעיות[גדולות] לאנשים אחרים. ממש ילד בן 3"
נשבר לי כבר, בא לי לשבור להם את העצמות, אותם אנשים שאמורים לדאוג לך במקום זאת אומרים דברים שרומזים שהם חושבים שאני דפוק לחלוטין, משוגע חסר כל יכולות אפילו ברמות בסיסיות ושאני "מקרה אבוד"..
אני מנסה לדבר איתם, להעיר להם, ולא רק שההסברים שלהם הם "ככה" "כי אני אלוהים ויודעת הכל" אלא הם גם לא מוכנים להקשיב לי לרגע, "שום דבר לא יוציא אותך מהמצב שלך חוץ מלהקשיב למשפחה שלך" (תעשי לי טובה..)
*כמובן שכל הציטוטים הם מדויקים ולא המצאתי אותם/שלפתי אותם מהזיכרון.
מה שכן אני לא מצליח להבין למה זה כל כך מפריע לי, כי לכאורה אני לא צריך אותם כדי לשפר את מצבי. חלק מכם בטח הייתם עונים לפי זה, "מה אכפת לך, תתרכז בעצמך מה זה משנה איך הם מתייחסים אליך". משום מה זה כנראה מאוד מאוד משנה לי, יש משהו שמאוד מטריד אותי שמרגישים חופשי "לנפץ" אותי כאילו אני תינוק שלא שווה שום דבר מכל היבט אפשרי.
המטרד הזה מפריע לי לפעול לבד ולהתעסק בדברים החשובים במצב שלי, כיוון שהמחשבות על היחס הכל כך מזלזל הזה שלהם כלפיי לא מפסיקות להטריד אותי ולהסיט את תשומת לבי, ולכן זה מאוד מאוד מאוד חשוב.
איך להתמודד עם המטרד הזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות