מה לעשות בשביל להיות שמחה שוב?

הי אסקפיפול ! :) סליחה על החפירה...
אוקי אז אני חושבת שיש לי דיכאון כבר הרבה זמן. זה לא מאובחן ואף אחד לא יודע מזה. מסיבות אישיות... אוקי נחזור לנושא.

הבעיה שנורא קשה לי להתמודד לבד. יש פעמים שאני רוצה פשוט להישבר ולפגוע בעצמי ולקחת את הכדורים ואת הסכין ולגמור עם הכל. אבל אני מנסה להישאר חזקה.
אני יודעת שאני פה מסיבה ושלאנשים הקרובים אליי אולי יהיה קשה אם אני לא יהיה פה...אולי... אז אני מנסה להתחשב בזה.

בזמנים האלה אני סגורה בעצמי והביטחון שלי שואף לאפס, אני לא רוצה לעשות כלום ואני מרגישה שאין טעם לכלום. אני מרגישה בבור שחור שרק הולך וגודל ושאין דרך לצאת. אני מרגישה לבד. אני מרגישה שאף פעם לא באמת הייתי מאושרת, שהחיים שלי פשוט מבוססים על ימים שהם בסדר וימים שהם חרא, אין ימים שמחים.

בכל מקרה.. בזמן האחרון אני מרגישה שקשה לי יותר מידי. שאני כבר לא יכולה.. קרו כמה דברים בשבועיים האלה שפשוט שברו אותי. אני מרגישה בנקודה הכי נמוכה שיש...ואז אני מתחילה לחשוב על כל מיני דברים ומבינה בעצם ששום דבר לא בסדר. משום בחינה. משפחה, חברות, בנים, לימודים, אני. אני כועסת על עצמי.
אני אומרת לעצמי ככ הרבה דברים רעים ואז אני נזכרת שאני בעצם היחידה שיכולה לעזור לי, אבל אני פשוט לא יודעת איך.

אני כבר לא רוצה ללכת לבית ספר. וזה אף פעם לא היה ככה, תמיד היה לי כיף... אני מסתגרת ומבלי לשים לב אני מרחיקה את כולם. ואף אחד לא שם לב.. אף אחד.

אז השאלה שלי היא, מה עושים במצבים כאלה ? ניסיתי מוזיקה, המוזיקה היחידה שאני יכולה לשמוע באותם זמנים זה סגנון עצוב וזה מדכא אותי יותר. אני מנסה להתנהג כאילו הכל בסדר ולזייף חיוך, ולםעמים זה מצליח, אבל קורה פעמים באמצע החיוך שאני פשוט חושבת לעצמי ׳על מי את עובדת׳ והמצבי רוח שלי הם מטורפים, ואז אני מגיעה הביתה ונהיית דיכאון אחד גדול ובוכה ובוכה ובוכה. אני מנסה לעשות דברים שאני אוהבת, אבל זה לא עוזר לי גם... לדבר ולשפוך רק מעציב אותי יותר... ובכללי אני לא אוהבת לשתף יותר מידי. מה עושים אז ? איך מרימים את עצמך חזרה ? איך יוצאים מהבור ? איך לא לוותר על עצמי ? כי אני ככ קרובה... (בבקשה אל תגידו לי לספר למישהו זה בחיים לא יקרה.. מהרבה סיבות אישיות).

תודה רבה לעונים ! המשך יום טוב :)