יש לי חרדה חברתית ואני לא מצליח להגיע לזוגיות, מרגיש כישלון

שלום לכולם

אני בחור בן 28 שגר בעיר מרכזית בארץ עם עוד שני חברים, אני בדרך לסיים תואר מהנדס, אני מתאמן, אני נראה סבבה, בא ממשפחה טובה ומבוססת, יש לי הרבה חברים. עד פה הכל נשמע טוב ויפה. אבל יש בעיה אחת - אני סובל מחרדה חברתית. אומנם לא קשה כי כמו שאמרתי יש לי חברים ואני בן אדם פעיל, ומי שיראה אותי מהצד יחשוב שאני סתם בנאדם קצת ביישן. אבל אם הייתם יכולים לשמוע מה שעובר לי בראש תאמינו לי שהייתם חושבים אחרת.

למי שלא יודע, חרדה חברתית היא הפרעה שגורמת למי שסובל ממנה לחשוב שהוא נחות מאחרים, שבסיטואציות חברתיות אנשים עסוקים בלשפוט אותו לרעה, שהוא נראה ונשמע מוזר, שהוא צריך לרצות אחרים וכו'. בעצם ביישנות קיצונית. זה גורם להרבה המנעויות מכל מיני מצבים ולכל מיני התנהגויות שאמורות "להגן" על מי שסובל מזה, כמו לא להסתכל בעיניים של אנשים, לשחק אותה עסוק במשהו אחר רק כדי שלא יפנו אליך (למרות שאתה מת להיות מסוגל לנהל שיחה ולזרום במצבים חברתיים) ועוד כל מיני דברים יצירתיים.

סך הכל למרות שהחרדה הזאת מונעת ממני להנות מהחיים שלי, אני די מצליח להתמודד עם העולם ברוב התחומים, עם הרבה קושי אבל מצליח. אבל יש תחום אחד שבו אני פשוט לא מצליח להתמודד - וזה התחום הזוגי. הייתה לי חברה במשך שנתיים עד לפני שנתיים, אבל היה לי מזל שהיא זו שהתחילה איתי וככה זה התגלגל לקשר, אחרת בחיים זה לא היה קורה. מאז שנפרדנו, יצאתי לכמה דייטים שאת רובם חברים סידרו לי שהיו גרועים, בעיקר כי במהלך הדייט הייתי בחרדה ולא הצלחתי לצאת מתוך הראש שלי ולחיות את הרגע וזה גרם לי לא לרצות להמשיך לעוד דייט, ובכל מקרה רובן לא היו באמת בחורות שרציתי. גיליתי שאני לא אוהב את הבליינד דייטים האלה, עד כמה שאפשר לקרוא לזה ככה בעידן הפייסבוק.

לפני כמה חודשים הצלחתי בפעם הראשונה בחיים שלי לדבר עם מישהי באיזשהו ארוע, מישהי שנראית מעולה וממש רציתי אותה, ואשכרה הצלחתי להציע לה לצאת (את ההצעה אומנם עשיתי בפייסבוק יום אחרי, אבל הצלחתי). כן כן, קצת לפני גיל 28 סוף סוף הצלחתי לעשות את זה. ממש הישג מרשים. לפני הדייט הייתי במצב רוח טוב ובסוג של אופוריה ואפילו יהירות, הייתי בטוח שאני דון ז'ואן ושהדייט הזה הולך להיות הצלחה מסחררת. ככה חשבתי עד הרגע שבו היא התיישבה לידי בפאב. מאותו רגע, החרדה השתלטה. פתאום לא הצלחתי לחייך, בקושי הצלחתי להסתכל בעיניים שלה, כל הזמן הסתכלתי לצדדים בחוסר אונים, השיחה לא זרמה, ממש קטסטרופה. יום אחרי זה התקשרתי אליה, אמרתי לה אפילו שהסיטואציות האלה קצת קשות לי אבל שאני אשמח לצאת עוד פעם, אבל היא אמרה לי שנראיתי לה ביישן מדי ושהיא לא מעוניינת לצאת עוד פעם.

זה די שבר אותי. זה כאילו אישר את כל מה שחשבתי על עצמי. מאז, הביטחון שלי שגם ככה היה די ברצפה, ירד עוד כמה קומות למטה. אני רואה חברים שלי שכבר מתחתנים או עם חברות, ורק אני אפילו לא קרוב לזה. ואני מתקרב לגיל 30. ואני לא רואה משהו באופק. אלא אם כן אני אחליט להתפשר על מישהי שאני לא באמת רוצה, רק כדי להגיד שאני יוצא עם מישהי. וגם את זה לא בטוח שאני אצליח.

יש כאלה שיקראו את זה ויגידו שאני סתם בכיין ושכל מה שאני צריך זה פשוט להתאפס על עצמי ולהבין שהכל בראש ובלה בלה בלה, אבל תאמינו לי שאני כבר מכיר הכל. אני גם הולך לפסיכולוג שעזר לי ועדיין עוזר לי ועשיתי דברים שלא חשבתי שאני אצליח בעבר, אבל בתחום הזה אני פשוט כישלון. כי התחום הזה דורש הרבה פתיחות לבחורה שאיתה אתה יוצא, הרבה מצבים של אחד על אחד שגורמים לי להרגיש שכל חובת ההוכחה עליי. ומי שיודע מה זה חרדה חברתית או שסובל ממנה בעצמו, מבין איזה סבל זה וכמה זה קשה ומייסר.

תודה למי שקרא. אני אשמח לקבל ממכם תגובות.