אני בת 42. יפה. מוצלחת. מוערכת. אפילו נשואה. עדיין. אבל אין לי חיים. וזה נמשך יותר מעשר שנים. אז נכון שבתקופה הזאת נתתי חיים לשני ילדים מדהימים והתקדמתי בעבודה, סיימתי בהצטיינות תואר שני וקיבלתי עבודה שפעם רק הייתי חולמת עליה........ ויחד עם זאת אני לא חיה. בעלי חזר בתשובה. עוד אז. אז עוד לא הבנתי מה זה ורציתי שיהיה לו טוב ואפילו זרמתי כי נורא אהבתי אותו. גם היום אני עדיין אוהבת אותו. אולי. פשוט היום אני כבר לא מזהה אותו וכבר לא אוהבת את עצמי בכל המצב הזה. היום כעבור כמעט עשור נמצא לידי בן אדם זר שהרבה פעמים אני אפילו לא מבינה על מה הוא מדבר. בן אדם אדיש לצרכים שלי, לרצונות שלי, וגם כנראה לילדים שלו. היום המצב החמיר. הוא כמעט הפסיק לעבוד ונכנס ללימוד גמרא חזק. אני מבינה שאין פה דרך חזרה וגם אני נתתי כל מה שיכולתי, ויתרתי על החיים שלי. אני רוצה אותו כמו פעם בלי ציציות וכיפה, כמו אז שהלכנו לסרטים וקראנו ספרים ביחד, כמו אז שתמיד היה מחבק אותי וזה לא היה תלוי בכלום, כמו אז אותו בן אדם שאהב את החיים וצחק המון. אבל זה לא יקרה. הוא אומר שרק עכשיו הוא מרגיש חי. אבל אני מתה לידו. אני מבינה מה צריך לעשות במצב כזה. המוח הרציונלי צועק לי "תחתכי" , אבל משהו עוצר אותי. תעזרו לי. אני רוצה שוב להיות אני.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות