קודם כל מזל שהאתר הזה אנונימי כי אז לא הייתי מסוגלת לרשום פה את מה שאני רושמת..
קודם כל שלום לכולם ואני הולכת לרשום משהו שאין לו כלכך פיתרון וזה יותר פריקה..
פעם היה לי מלא חברות והכל ולאט לאט כל אחת הלכה לצד שלה והתרחקה עד שהגעתי למצב שנשארתי עם איזה 10 חברות בערך וידיד אחד
יש לי חבר שלוש שנים ובגלל זה אין לי ידידים כי אני בכלל לא צריכה את זה וגם זה לא מפריע לי..
מה שמפריע לי זה שאין לי חברות, עברתי כלכך הרבה פעמיים בחיים שלי חרם והצקות וגם ביב' עד שהחלטתי לא ללכת לבית ספר יותר והייתי סגורה בבית במשך חצי שנה ורק בוכה..
חבר שלי גר ממני במרחק של שעתיים בנסיעה וכל החברים שלו גם חברים שלי כזה ןכיף לי שאני אצלו כי יש לי עם מי לדבר ועם מי לצאת וגם כיף לי עם חבר שלי שיש מישהו שככה איתי,
אבל כשאני חוזרת ממנו אני שוב במציאות הזאת לבד ושאין לי אף אחד ואני לא יוצאת ואני אוכלת מלא מדיכאון ובוכה מלא
אני ממש לא אחת של חןגים וכל אלה אז זה לא אופציה בשבילי וגם הגיוס שלי גג עוד חצי שנה קצת פחות , מה עד אז?אני ימשיך לבכות כל יום?ירגיש לבד?יאכל מדיכאון וישנא את הכל?
החברות שלי עזבו אותי וחלק השתנו ברמה כלכך מגעילה שלא רוצות לדבר איתי כי אני לא לוקחת סמים או שותה מלא ומעשנת(חבר שלי לא מודע ממש למצב שלי רק היום סוג של סיפרתי לו)
אני שונאת את הקטע הזה להיות לבד
הלוואי והכל היה שונה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות