נשואה ומשתעממת בבית כשבעלי עובד, הגעתי למצב של פאניקה כל פעם שני רואה אנשים

משהו מוזר החל אצלי לפני כשנה... זה היה ונעלם ועכשיו זה חזר. אני בת 27 נשואה באושר ברוך השם ותמיד הייתי מוקפת חברים..ממש כך. היום כבר לא.. אני גרה בעיר מרוחקת וחוץ מעבודה-בית בקושי רואה את הרחוב.. ממששש ככה. אם יש חופש למשל ובעלי בעבודה ולי אין.. אני יכולה למצוא את עצמי יומיים בבית מטפסת על הקירות. פעם ב..אנחנו עושים משהו עם אנשים אבל לא מעבר..אני פשוט משתעממת יום יום לבד.. פעם ב..הייתי מוציאה את עצמי בכוח ובלי חשק לסיבוב לבדי העיקר לראות את הרחוב. היו לי פה חברות בעבר שעזבו ונשארו כאלה שחברות אבל רק לעבודה ולא מעבר. אין לי כסף לחוגים וכאלו כרגע וכל החברות לעבודה לא כאלה שמתאימות לי באופי או אמהות ואין להן זמן. נוצר לי מצב של בדידות איומה בשעות שאני לבד ואני בוכה מזה המון. מסתכלת בפייסבוק ובוכה עוד יותר למראה תמונות אלו שמבלים ויש להם חברים. אני בנאדם כיפי ביותר שאוהב לצחוק ולהנות אך נשאר בודד. המצב הזה כך נדמה לי שזה הגורם... שיצר אצלי "הפרעת פאניקה" ..לפי חיטוט שלי בגוגל מצאתי את ההגדרה הזו תואמת למצבי.
כל פעם שאני בשיחה 1 על 1 עם בנאדם או אפילו סתם שלום שלום ומשפט גג.. או שיחה רישמית מטעם העבודה.. בא לי למות ושתבלע אותי האדמה. הגוף ניהיה תפוס ואני לא יכולה להזיז את הראש ימינה ושמאלה אלא חייבת להחזיק אותו עם היד כדי שלא ירעד. מתחיל לי מצב של רעידות בראש ומעין עירפול כזה שהייתי משלמת מליונים כדי להיות כמו פעם. זה פשוט נוראי ומונע ממני המון דברים.. אני מתה מפחד מכל שיחה ומפגש. כשאני שותה למשל אני חוזרת להיות עצמי והכי כיף לי ומדברת ונפתחת. מה אני יעשה?? בשביל לקנות בסופר ולעבור את שלב הקופאית בשלום הייתי צריכה לבוא "בראש" כדי לא לרעוד.. זה לא אמיתי! זה לא חיים! זה לא אני! מה אני צריכה להסתובב עם בקבוק קטן של שתיה למצב חירום ?! רסקיו לא עזר גם כן. מי שלא חווה את זה יחשוב אולי שזה מוזר אבל ממש לא כי גם אני לא הכרתי את זה ותמיד הייתי בולטת בחברות וזה נחת עלי כמו רעם ביום בהיר מה שנקרא. חשוב לציין שאני עובדת בתחום הרפואה כך שמעזרה כזו אני חוששת כי מכירים אותי וחוץ מיזה שגם פגישה עם רופא זה פחד ורעד בלתי נשלט שאני מעדיפה להמנע. הלואי ויכלתי לחזור להיות כמו שהייתי תמיד.. מה קרה לי?!? אני הבנאדם הכי שמח בעולםם והכי חברי כאילו ה"שבי" הזה בבית גרם לי להיסגר לעולם ולפתח את ההפרעה הזו שרוב תפילותי בנרות שבת מוקדשות לה שתעלם! אם יקראו לי לשיחה טובה אפילו בעבודה ארגיש שחרב עלי עולמי ורק שיגמר . שמחת החיים שלי ירדה ואני כל הזמן במחשבות.. לא יודעת מה לעשות בבקשה עזרה אולי למישהו זה גם קרה ? הרעד הזה סתם מפדח ובלתי נשלט זה פשוט נוראי. אני רוצה לחיות כמו שהייתי פעם ולחייך. גם אם הייתה לי הזדמנות לקשר חברתי עם מישהי הייתי מתה מפחד בגלל הבעיה הזו.. בבקשה עזרתכם. תודה רבה.