לצאת
סובל כל החיים מדיכאון, סבלתי מזה בגן בית ספר.
וחטיבה היה ממש סיוט, אני לא יכול להתמודד עם מסגרות סגורות, אני פשוט מת מבפנים.
ב י"ב הרגשתי שאני חייב לעצור את זה ופשוט הפסקתי ללכת לבית ספר.
ואז הגעתי לצבא.
אכשיו שם אני מרגיש ממש על הפנים, ליפעמים באלי לבכות אני לא יכול יותר,
יחס כלכך מגעיל שמשאיר לי הרגשה שאני חייב לפרק אותם.
אני שונא לקום בבוקר בגלל שאני צריך לחזור לשם כל יום.
אני לא קשור למסגרות כאלה.
לא סובל אנשים, לא סובל לדבר איתם וכל הללץ שיש לי על הראש כל יום אני נלחם כדי ללכת הביתה מוקדם(בין שלוש וחצי לארבעה ורבע)
כל יום אני צריך לרוץ לרכבת. שונא את השיגרה הזאת, כשאני עושה שמירות שזה אומר לישון בבסיס אני מקבל את זה ממש קשה, אני לא מגיב לאנשים כשפונים אליי ועם יוצא ואני מדבר עם מישהו אני פשוט מדבר כמו רובוט, לא יודע למה.
ההורים שלי לא רוצים לישמוע על זה שאני רוצה לצאת מהצבא, הם לא מבינים את מה שאני מרגיש ואין מטרה להסביר להם.
אני לא יודע מה לעשות.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025