אז השעה 3:56 לפנות בוקר..
הראש שלי מפוצץ במחשבות כבר מהצהריים ואני לא מפסיקה לבכות.
אני מרגישה שהזמן שלי מבוזבז ורק עכשיו קלטתי כמה זמן בזבזתי כל החיים שלי.
כרגע אני בצבא ביומיות, אחרי הצבא אני גם לא עושה כלום חוץ מלהיות לבד עם עצמי ולהסתגר בחדר.
ורק עכשיו קלטתי ש9 חודשים שאני בצבא פשוט לא עשיתי כלום עם עצמי.. וגם החודשים שלפני הצבא, הרי סיימתי ללמוד ביוני, והתגייסתי רק בינואר!!
זה אומר ש7 או 6 חודשים לא עשיתי כלום, ואם נסתכל על זה עכשיו.. זה אומר שפאקינג שנה או יותר לא עשיתי עם עצמי כלום!! סתם ישבתי בחדר וראיתי טלויזיה, בקושי יצאתי מהבית.
אני כלכך שונאת את עצמי עכשיו!!!!! שאפילו בגרות במתמטיקה לא היה לי כוח להשלים לפני הצבא.
ומה עכשיו? אני אצטרך לחכות לשחרור כדי להשלים אותו!! ועוד הכסף.. זה בכלל סיפור!
פתאום רק עכשיו אני חושבת על זה שאף מכללה או אוניברסיטה לא יקבלו אותי.. ואני עוד חייתי בסרט שאני אלמד באוניברסיטה או מכללה הכי נחשבת.
מה אני שווה עכשיו?? כלום!!
אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה לעשות עם עצמי.. אין לי תחביבים, אין לי דברים שאני אוהבת לעשות.. כלום!
איך לעזעזאל לא הקשבתי לאף אחד?? לא לאמא, לא לאבא, לא למשפחה והמורים.. שעכשיו אני יודעת שתמיד רצו בטובתי ולא לנג'ס לי.
ואני תמיד אמרתי "הכל יהיה בסדר אל תדאגו".
תמיד הייתי אופטימית אם מה שיקרה.. עד שקיבלתי את הכאפה לפרצוף..
אני מרגישה חסרת תועלת, מה כבר שווים החיים שלי? אני חצי רגל בקבר כבר.
אני סתם נשמה מבוזבזת בעולם הזה.. אפילו לכייף אני לא יודעת.
אין לכם מושג כמה אני שונאת את עצמי עכשיו..
בכל מקרה לא הייתה פה שאלה, סתם פוסט פריקה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות