מנהל קשר עם אישה אלימה, איך לצאת מהלופ הזה?

שלום חברים,
זה הולך להיות ארוך קצת אז אני מתנצל מראש, חשוב לי לשמוע את דעתכם .

אני מנהל קשר כבר יותר מ-4 שנים עם אישה שהיא גרושה בת 38 עם ילדה בת 8. בהתחלה ניהלנו את הקשר מרחוק כאשר אני הייתי בלימודים בחו"ל, חזרתי אחרי שנתיים כאשר במהלך כל הזמן הראיתי לה באופן חד משמעי שאני בעניין שלה חזק. אחרי שנתיים עברתי ארצה ומיד עברנו לגור בדירה שלה, הרגיש לי מיד שאני על תקן ממלא צרכיה כאשר היא משתכרת יפה ומקבלת מזונות אולם מחפשת להישען או לקבל ממני תמיכה. באחת היציאות שלה היא זרקה שאת ההוצאות על הילד המשותף שלנו אני אקח על עצמי. לאחר 6 חודשים בערך ביחד שהיו לי מאוד קשים וכללו סצנות, דרמות, איומים שאצא מהבית היא נכנסה להריון ועשינו הפלה בין השאר בגלל שהרגשנו שעדיין אנחנו לא מוכנים לזה. בנוסף על זה היא מנהלת עסק מהבית ככה יצא שקיבלתי נדוניה גדולה עם ילדה ועסק שלא שלי בביתי. לאחר 3 חודשים בערך מיום ההפלה היא איימה עליי שוב עד שהפעם לקחתי את הדברים שלי והתחפפתי משם. אחרי 9 חודשים קשים מאוד (שאנחנו בפרידה) שלי ושלה חזרנו. דיברנו וכל הזמן ניסנו לפתור את הבעיות שלנו עד שהסברתי לה שאנחנו חייבים טיפול זוגי. פנינו לטיפול, בטיפול הגעתי ממקום מאוד נקי וטב שיש לנו הזדמנות לעבוד על הקשיים שלנו לעומתה שהרגשתי שהיא מזייפת. גם במהלך הטיפול המטפל הסביר לה שאלימות היא מחוץ לתמונה וקטלג אותה בתור אלימה. לא היה לה אפילו את השכל להודות בזה ותההתחיל לשפר באמת את היחסים. במהלך הקשר ידעתי איומים, קללות בזמן ריב, דיבור תוקפני וקשה, אלימות פיזית דברים מסוימים שמבחינתי הם קו אדום. סלחתי משום שאני מאד אוהב אותה ומאמין שבתוכה יש שורש וגרעין ממש טוב. התקרית האחרונה שהייתה לנו הייתה סביב זה שבמהלך מסיבת שהילדה שלה עשתה התפתח "מיני קונפליקט" בין הילדה ואחת החברות. משום מקום, החברה שלי נכנסה לסוג של אטימות (שקורה שהיא מרגישה שהילדה שלה נפגעה) ותקפה בצעקות ובדיבור תוקפני את החברה של הילדה . כתוצאה מכך, הילדה נפגעה בכתה והלכה הביתה, לאחר 20 דק הלכו כל החברות של הבת שלה הביתה גם בטענה שלא נעים להן. דיברתי עם החברה והסברתי לה בעדינות שלא צריך להתערב בין ילדים כל עוד זה לא קיצוני , היא לעומת זאת לא מוכנה לשמוע ביקורת ולהבין שאולי היא טעתה בתגובות שלה ואף גיבתה את המעשה שהמליצה לילדה להחליף חברות. משם לשם אחרי כמה ימים האוירה בנינו המשיכה להיות מתוחה והיא דרשה שאאעזוב את הבית ונסיים את הקשר. אני מרגיש קצת מבולבל וחסר אונים מצד אני מאוד אוהב את הבחורה הזאת מצד שני יש לה התנהגויות שקשה לי מאוד לקבל, התנהגות שיוצרת דינמיקה של פחד, אי נעימות. אני נמצא בשלב שאני מרגיש שזה מאוחר בן 32 והמאמצים למצוא אהבה אמיתית נכונה מכבדת ומפרגנת הוא נמוך. אני רואה את החברים שלי מתקדמים מביאים ילדים מתחתנים ויש לי פחד מאוד גדול להישאר לבד ללא זוגיות. בתקופה האחרונה אני לא עובד כי זאת למרות שאני משכיל (לומד לתואר שני עכשיו) משום שהרגשתי שיש לי חזית מאוד גדולה להתמודד ששואבת ממני מלא אנרגיות. כרגע אני כבר כמה ימים מחוץ לבית ואני לא יודע מה לעשות - האם לחזור הביתה ולבשתדל ולקחת את הקשר שלנו שלב קדימה או להתפצל לחלוטין. העניין הוא שאני מאוד אוהב אותה ולא יודע איפה אוכל למצוא בחורה שאוהב כך. אני ממש בדילמה קשה שקורעת אותי . יש בי גם איזה פחד להישאר לבד זה נראה לי אני נראה טוב מעט נמוך משכיל אינטלגנטי ובשל לקשר אמיתי. זה כלכך מאכזב אותי שהיא בכל פעם מאיימת צועקת לא מבצעת איזה תיקון בעצמה ומידותיה. בנוסף הילדה שלה חוצפנית ולא אחת הכל צריך להתרכז סביב הילדה עם גילויי אלימות עדינים בבית כלפי רכוש שדברים לא הולכים כמו שהיא רוצה. עולים לי הרבה מחשבות כמו אולי לא אמצא עוד אהבה כזאת או לחילופין שאשאר לבד כל החיים. האם אתם חושבים שאני טועה בגישה ? מה לדעתכם צריך ללעשות על מנת לצאת מהלופ הזה שאני לא מצליח ממנו. אני אודה לכם מאוד על הזמן והחפירה ובמיוחד לנשואים שמבינכם אם תוכלו להאיר לי דברים . אני מרגיש שבאתי עם מלא כוונות טובות לעשייה להתפתחות וכו' ולא הצלחתי לממש את אהבה שלנו להרמוניה. מה דעתכם ?

תודה רבה ואשמח לשמוע את דעתכם על הסיפור