מיואשת מהמראה החיצוני שלי, איך להפסיק את כל השנאה העצמית?

שלום.. אני עדן (שם בדוי) אני בת 17 לומדת בכיתה י"ב.
אז ככה.. הביטחון העצמי שלי כבר כמה שנים טובות נמצא בצניחה רצינית. זה התחיל בזה שלא אהבתי לראות את עצמי בתמונות, אז הפסקתי להצטלם. זה המשיך בזה שהתחלתי להשוות את עצמי לכל מיני בנות שעורכים את התמונות שלהן והערך העצמי שלי ירד אפילו יותר.
אני יודעת שזה נשמע שטחי ושהעיקר האופי, אבל אני לא מצליחה להיות שלמה עם עצמי וזה באמת אוכל אותי..
בשכבה שלי ילדים באמת שונאים אותי. אני לא מהילדות המקובלות שיוצאות הרבה והרבה רוצים אותן. פעם אחת איחרתי לשיעור והמורה העמידה אותי ב"פינה" ולא נתנה לי לשבת כמה דקות בגלל זה, ואז איזו ילדה אחת צחקה ואמרה שאיזה ילד אחד אמר שהיא דומה לי, כאילו זאת איזושהיא קללה. יצאתי מהכיתה ובכיתי.
לא הבנתי למה כל כך שונאים את המראה החיצוני שלי. מחוץ לבית ספר אומרים לי את ההפך. מתחילים איתי הרבה בעיקר שאני מחוץ לעיר, בנים בגילי ולפעמים גם מבוגרים יותר ממני. גם הרבה בנות אמרו לי שאני יפה בלי שבאמת הכרתי אותן, אבל אני לא מבינה... אני יותר יפה כשאני לא בבית ספר? או שזה אולי איזה קטע פסיכולוגי של ביטחון עצמי?
עכשיו, לפני בערך חצי שנה עברתי אונס.. נורא קשה לי עם המילה הזאת. בזמן שזה קרה הוא השתמש במילים כמו "סקסית שלי", "יפה שלי", וכאלה ומאז אני לא יכולה שמישהו קורא לי ככה בלי להתעצבן ולצעוק עליו. מאז אני גם מאוד מדוכדכת, אני מרעיבה את עצמי, לא מטפחת את עצמי, לא יוצאת מהבית, לא הולכת לבית ספר (מתחילת שנה הייתי אולי 5-6 פעמים), רק חברה שלי והאקס שלי (שהוא ידיד מאוד טוב שלי) יודעים על זה ואני לא רוצה להתלונן או לספר למישהו...
אני באמת לא יודעת מה לעשות, אני מחזיקה את עצמי כמה שיותר לא להכנס לדיכאון, להרחיק את כל המחשבות על מוות, אבל זה נורא קשה, הלכתי כבר לטיפול וזה לא עזר כי אני לא מסוגלת לדבר על מה שקרה עם ההוא, אני מרגישה כאילו הדברים האלה ירדפו אותי כל החיים ונשבר לי כבר... אני בסך הכל רוצה להרגיש טוב עם עצמי ולא להיות אובססיבית למראה חיצוני, פגמים, ניתוחים פלסטיים...
סליחה על החפירה והניסוח הגרוע, אני באמת כותבת את זה עם דמעות בעיניים, בבקשה תעזרו לי...