כשהייתי קטנה נולדתי עם פזילה, עשיתי 3 ניתוחים מאז והמצב השתפר אך עדיין הפזילה לא עברה לתמיד.
את הניתוח האחרון עשיתי בגיל 15, הכאבים היו נוראים ברמה חזקה ולא הפסקתי לדמם מהעיניים ולכן איני מסוגלת לעבור ניתוח נוסף.
הפזילה אינה קבועה, השרירים מתחלשים לרוב כשאני עייפה ובבקרים.
רוב היום האישונים שלי שווים אבל אני עדיין לא מסוגלת ליצור קשר עין עם אנשים מחשש שלפתע הפזילה תצוץ.
אני לא יוצרת קשר עין עם אף בן אדם חוץ מאמא שלי וגם זה לכמה שניות. זה מקשה עליי בחיי היום יום ברמה מטורפת, בחיים לא היה לי חבר, לא התנשקתי, לא מכירה בנים, כלום. אני משדרת סנוביות אני יודעת את זה, אבל זה נובע נטו מחוסר ביטחון.
אם אני יוצאת ומישהו ניגש אלי אני ישר בורחת לטלפון או עושה כאילו לא שמעתי וישר חושבים עליי מחשבות שליליות.
אני מנסה, באמת שאני מנסה להתגבר על זה ולספר על זה כשאני פוגשת אנשים חדשים - אני לא מצליחה, אני נחנקת מדמעות רק מלחשוב על זה. לא מצליחה להתמודד עם זה.
אני מפסידה המון המון קשרים ואנשים חדשים בחיים שלי, מתחמקת ממפגשים, לא מצליחה להתרכז בשיחות אחד על אחד כי אני עסוקה רק באיך להתחמק מקשר עין ואיך לסיים את השיחה כמה שיותר מהר.
השאלה שלי היא כזו - איך לא לשדר סנוביות אבל עדיין לא ליצור קשר עין? אני אוכל לקיים חיים מלאים, להתאהב, להנות, להכיר אנשים חדשים מבלי ליצור קשר עין?
אני יודעת שהשאלה קצת מוזרה אז תחסכו ביקורת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025