אני לא מדברת עם בעלי וגיליתי שאני בהריון, מבולבלת...

אשמח לעצות מבינות כי אני כרגע קצת בסערת רגשות, אולי זה ייצא נורא מבולבל ולא ברור אז מתנצלת מראש למי שיהיה לו קשה להבין. קשה לי לרשום עם כל מה שאני מרגישה בתוכי.
יש לי תאומים בני 3 ותינוק בן שנה, שלושה בנים. לפני כמה זמן היינו בבית מלון עם המשפחה, ועכשיו אספר למה אני לא מדברת איתו- הוא ישב עם אח שלו והבן של אחיו לשתות בבריכה, התינוק שלי גם היה חולה וגם צרח וגם עשה את צרכיו והייתי צריכה לעלות להחליף לו טיטול. אחותי עלתה איתי כדי לעזור לי והבנים שלי היו בבריכה של הקטנים עם הבן והבת של אחותי שהם בגילאי 6, ו-9 ואמרתי לו שאני הולכת ושישים עין עליהם ויילך להיות איתם! והוא אמר לי שבסדר הוא יסתכל. בקיצור לא הבנתי ממש מה קרה שם אבל הסתבר שהילדים של אחותי התחילו לשחק עם רובה מים מחוץ לבריכה ולברוח אחד מהשני ויצאו מהבריכה והבן שלי בלי מצופים יש לציין יצא משם ולא יודעת איך הגיע לבריכה של הגדולים כשאבא שלו אמור להשגיח עליו ולא לשבת ולשתות וודקה. בקיצור היה בלאגן עם המציל הוא טוען שהילד כמעט טבע וזרק לבעלי איזשהי עקיצה "במקום לשבת ולשתות היית צריך להיות אחראי לבן שלך" והם התחילו לענות אחד לשני ובעלי בא להרים עליו יד. שמעתי את הצד של הסיפור הזה מהמשפחה של בעלי, המציל טוען שבעלי ענה לו "זאת העבודה שלך" (כאילו לדאוג שלא טובעים) ואני לא יודעת, כל אחד מספר גירסא שונה. העניין פה שלא מעניין אותי מה קרה, כי אמרתי לו להשגיח, והוא פשוט ישב, שתה, צחק, ובכלל לא הסתכל לראות מה איתם. מעבר לעובדה שגירשו אותנו מהבית מלון בגלל שהוא בא להרים עליו יד, והמציל טוען שהוא הרים, אבל מאנשים בבריכה אמרו לי שלא, וזה היה כמעט בקיצור זה לא משנה- גורשתי מהבית מלון עם שלוש ילדים בבושת פנים בגללו, ואחותי מן הסתם לא נשארה שם והתביישתי כ"כ כשהוציאו אותנו.
עד כמה חסר אחריות אתה צריך להיות כדי שהבן שלך ייטבע עוד שניה?
מאז אני לא מדברת איתו בכלל..בכל הימים האלה אמרתי לו אולי רק לקנות מוצץ, בדיוק שלושה מילים.
אני מתוסכלת מאוד. לא רציתי אבא כזה לילדים שלי. הם פשוט לא מעניינים אותו.. הבן שלי יכול להסריח מקקי בטיטול 5 שעות והוא לא יחליף לו, הוא יכול לראות את הבית מבולגן ואותי משתגעת ופשוט לשבת בספה ולהגיד לי שהוא רעב. הילדים שלי שובבים ועושים דברים מסוכנים לפעמים- הוא לא פותח עליהם עין, שירוצו בבית, שיטפסו על דברים, שיזרקו כיסאות- הכל בסדר. אבא זה רוח רפאים. להילחם שיהיו בגן דתי, שילבשו ציצית וכיפה ולגדל להם פיאות הוא יודע, אבל לשמור על החיים שלהם? לא תודה. שישמרו על עצמם.

ועכשיו אני בהריון, ולא, זה הריון לא מתוכנן בכלל. פשוט אסור לי לקחת גלולות כי אני מעשנת, והוא לא מתכוון להוציא זרע לבטלה אז אנחנו שוכבים ככה. ברור שלקחנו במחשבה שיהיה הריון, פשוט בדר"כ לוקח לנו יותר זמן להיכנס וגם אנחנו עושים את זה בימים הבטוחים יותר. והוא לא דתי רק שומר שבת וחובש כיפה. חוץ מזה הוא עושה הכל ואני חילונית לגמריי חוץ משבת

כבר אמרתי לאחותי שאני רוצה להתגרש ממנו. כי כבר נמאס לי להיות המשרתת שלו, לסבול את הפאדיחות הערסיות שלו, אז בסדר, הייתי מתמודדת עם שלושה ילדים- מה אני אעשה, כבר השלמתי עם העובדה שקברתי את החיים שלי בכל צורה איתו וזוגיות אחרת אולי לא תהייה לי, אבל שקט נפשי לפחות יהיה לי. ואז גיליתי את זה, ויש כאן כמה אופציות- לעשות הפלה ולא להגיד לו, אבל אם בסוף נשלים וזה איכשהו יתגלה לו, אני בטוחה שיהיה לי גיהנום. ואם נשלים בסוף, אני ארגיש כאב לב. או להביא את הילד ובכל זאת להתגרש ממנו, מה שלא נראה לי ריאלי כי כרגע אני לא מסתדרת עם שלושה אז אני בטח לא אסתדר עם ארבעה. או להישאר איתו ולהשאיר את הילד, כשאני יודעת שאם אהייה בהריון לפחות בשנה הקרובה לא יהיה לי מספיק כוח נפשי לקום וללכת כמו עכשיו.

מה אתם חושבים?
הוא מצידו אומר שהוא אוהב אותי כל הזמן, שהוא כן עם הילדים (חצי שעה לפני שהם הולכים לישון זה לא נחשב) שהוא כן דואג. ולטיפול זוגי הוא לא יילך, אני מרגישה שהחיים שלי מתמוטטים, שהוא מגעיל אותי ובא לי שהוא יילך מהבית. אני לא יכולה לדמיין מציאות שאני אשב בתוך בריכה ואשתה וודקה עם אחותי בזמן שאני יודעת שהבן שלי לבד בבריכה אני יכולה לקבל מזה התקף לב. והוא? מה אכפת לו, הרי יש מציל, או שהמשרתת עוד שניה תרד להשגיח, או שבמקסימום יקרה משהו נורא גרוע, אבל למה להרוס את הסטלה הטובה שלי כדי ללכת לשמור על הבן שלי? ואם עכשיו בא לי לראות משחק כדורגל, אז מה אכפת לי שהבנים במרפסת עומדים על כיסאות או שוברים דברים ומה אכפת לי שהבן שלי בחדר לבד בשקט כבר שעה ואני לא יודע אם הוא מתעסק או מכניס משהו לפה או בכלל קורה לו משהו והוא צריך אותי? זה מצב אבסורדי,

מה כדאי לי לעשות?