אני בן 39 ואשתי ואני נשואים 16 שנה ולנו 3 בנים- 11, 8 ו- 4. שנינו פעילים מאוד בגידול הילדים ולשנינו קריירות טובות ויציבות. העניין הוא שנגמר לי- לא אוהב אותה יותר. תהליך ארוך של שנים שהביא אותי לידיעה הזאת- אני לא אוהב אותה. אנחנו לא מתחברים טוב, אין בינינו חברות, לא אהבה, לא סערת רגשות (תכלס, אף פעם לא היו יחסים סוערים בינינו), לא שיחה- כלום. משהו מת, ואני לא יכול להתכחש לזה. משהו בתוכי מת כלפיה, ויש בי צורך עז לחוות משהו אחר, להרגיש אהבה בריאה כזאת. ככל שהזמן עובר, יחד עם כל התהליכים של הטיפול הזוגי שלא הובילו לשום מקום אני יותר ויותר "ננעל" על העובדות- אני לא אוהב אותה ולא איתה אני רוצה להזדקן.וברור לי שגם אצלה משהו מת. כך יוצא שאנחנו חיים במערכת ממורמרת, אמנם ללא ריבים ופיצוצים, אך בחסרים מאוד ברורים ומתסכלים. בגידה לא באה בחשבון מכיוון שאני לא הטיפוס הבוגדני ומבחינתי זה קו אדום, כך שהאופציה היחידה (מעבר ללהשאר יחד) היא גירושים. המחשבה קשה לי בגלל הילדים מצד אחד (אני קשור אליהם עד עמקי נשמתי והם אליי). מצד שני ברור לי שהם מרגישים בקרירות ביני לבינה ושכבר יש למצב הנוכחי השפעה עליהם (למשל תלותיות כזאת באחד מההורים), מה גם שאני הופך כבוי ככל שהזמן עובר.
אז השאלה היא - האם להשאר יחד בתסכול ובמרמור האלה בשביל הילדים או לתת לאשתי ולי סיכוי אמיתי לאהבה במחיר פירוק התא המשפחתי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025