אני לסבית וכל מה שאני רוצה זה שיקבלו ויאהבו אותי כמו שאני

היי כולם, זה הולך להיות טיפה ארוך אז תודה מראש.

אני מגיל 15 הבנתי שאני נמשכת לבנות, שזה מה שהכניס אותי בעצם לדיכאון.
אני מתגוררת בבית הוריי שהם מן הסתם - הומופובים. אז אני מנסה להסתיר מהם כמה שניתן את העניין המיניות שלי. אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ כי גם בצבא ולפני כן, פחדתי להגיד לבנות שיש לי רגש אליהן, כי פחדתי שאולי זה איך שהוא יגיע לאנשים הלא נכונים. אני מנסה להתמודד עם הרצון של להכיר בנות אחרות כי אני לא יכולה להתמודד בינתיים עם העובדה שהם ינתקו איתי את הקשר, אם להיות כנים אני ממש מאוכזבת מההורים שלי. כל חיי חנכו אותי שמשפחה תמיד תהיה לצידך ובסופו של דבר זה לא כך.
ניסיתי להגיד לאמי מספר פעמים בנוגע למיניות ולמשיכה אבל היא התחילה לתקוף אותי במילים כמו שבנות כאלו הן שרמוטות, הן לא יודעות מה הן רוצות מהחיים שלהן, בקיצור- היא אישה מאוד דעתנית ופרימיטיבית לטעמי.
לצערי, אני אוהבת את אימא שלי כל כך שאני לא יודעת מה לעשות. כל חיי הייתי צריכה להרגיש שאני מחויבת לרצות אותה ולוותר על שלי בשביל לשמח אותה.
מאז שהייתי צעירה אני מרגישה צורך לשמח אותה ולא לאכזב אותה, ואני לא יודעת אם זה בגלל שעברתי שטיפת מוח או שפשוט אכפת לי ממנה כל כך. אני יודעת שיש לי בעיות רבות לפתור אותן ואני הכי מנסה אחרי שהתגייסתי לצבא לשים את עצמי במקום הראשון - "בתאוריה" אבל במציאות זה לא הולך לי.
אני מרגישה שאני איבדתי את עצמי, אני לא יודעת מה אני רוצה כבר. אני רוצה להשתחרר ולעוף מהבית. מצד שני, אני לא רוצה לנטוש אותה ולהרגיש שבגדתי באמון שלה - להרגיש שאני מאכזבת אותה, מספיק כל החיים שלי הרגשתי שאני אף פעם לא בהעדפה אצלה אלא ההפך ומספיק שאני מרגישה שלעולם לא אוכל לתת לה את כל מה שנתנה לי.
אני מרגישה מתוסכלת מהמצב, ניסיתי לדבר עם דוד שלי בנוגע לעניין הוא איך שהוא הבין, לי יותר חשוב שהיא תבין וזה כל כך מתסכל אותי, מחרפן אותי שהיא לא מסוגלת!
רק ביקשתי שיבינו אותי ויקבלו אותי כפי שאני, עם כל הביקורתיות שבי אני לא יודעת איך אני מתמודדת עם זה למען האמת . תמיד הייתי הבת שמקשיבה ותומכת אבל כשאני רוצה את הקבלה וההקשבה אין לי כניסה.
אני רוצה להיות מאושרת, אני רוצה להרגיש טוב אבל אני מרגישה שזה לא ילך לי כי אני לא מאמינה בזה באמת . אני כל הזמן מפקפקת ברצונות שלי.
אני מנסה עכשיו לעבוד ובמקביל לעשות פסיכומטרי אבל בינתיים אני אוזרת בתוכי כל כך הרבה כעס ותסכול, אני מרגישה שהרגשות שלי גורמים לי להיחנק .
אני לא אוהבת לשקר, אני אדם אשר אוהב לדבר בכנות ואני הורגלתי לדבר איתה על הכל אבל מציק לי כל כך שעל הנושא הזה אין לי זכות דיבור.

רק רוצה שיבינו אותי ורק רוצה שיקבלו אותי. אני רוצה אהבה כנה.
אני מרגישה שאני לא יודעת מה זאת אהבה לא תלותית.
תמיד יש תנאי. גם אם זה אדם שהוא מהדם שלך לא? זה כל כך מתסכל ופסול בעיניי.
אשמח לעזרה.


אשמח לעזרה.