עברתי דברים קשים ועכשיו אני נמצאת בסוג של טראומה, איך לצאת מזה?

היי ,
אני בת 15 .

אני לא יודעת ממה להתחיל .

בתור נערה מתבגרת חוויתי הרבה דברים, שקשה לי לבטוח באנשים או במבוגרים בכלל.
אני מהסוג של הבנות הסגורות.
השקטות שלא מדברות הרבה.

אני מכירה הרבה אנשים , רובם מכירים אותי רק 10 דק' והם מרגישים פתוחים איתי , אני לא יודעת למה ...
אבל כיף לי לייעץ , אני תמיד יהיה לצד האנשים שצריכים קצת חום ואהבה.
אבל כשאני צריכה עזרה או משהו קטן , אף אחד לא מתייחס אליי.

אני תמיד מרגישה לבד בעולם הזה.
שאין מישהו שיכול לתמוך בי .
אמא שלי מעצבנת אותי , בכוח , היא עושה דברים שאסור להורה לעשות לילד.
אני אפרט לכם בקטנה למה הכוונה :
כשלמדתי בכיתה ז' היא הייתה מציקה לי בטירוף לגבי בנים .
כשלמדתי בכיתה ח' היא עברה לקטע של שתיה , אפילו סבתא שלי אמרה לה את זה.
היא כמעט חנקה אותי למוות .
הרבה יגידו שזאת המצאה , אבל זאת לא.
אם רואים תחיים שלי מהצד מבינים מה אני עוברת.
אמא שלי מתנהגת הכי צבוע שיש .
ליד אנשים שהיא מנסה להוכיח שהיא לא עשתה שומדבר רע לי .
היא אומרת לי שאני אמציע לכולם שיש לי חיים טובים ושלא אספר שומדבר.
אלא אם כן היא תהרוג אותי.

דבר שני
אני לא סומכת על החברות שלי יותר.
הייתה לי חברה שכמעט הטביעה אותי בבריכה , והיא אמרה שזה למטרת צחוק ולא התכוונה.
אבא שלי נטש אותי ועכשיו הוא דורש ממני שאדבר איתו .
כשהייתי קטנה אבא שלי היה משאיר אותי ליד חנות , ואומר "5 דק' ואני חוזר" ברוסית כמובן.
הייתי יושבת שעה שעתיים עד שהוא היה נזכר שאני קיימת.

דבר שלישי ,
עכשיו אני בפנימייה וקצת קשה לי להשתלב .
אין לי ביטחון עצמי , הורידו אותו לתחתית .
ומצפים ממני להתחבר לילדים קשה לי , והם לא מבינים את זה.
עכשיו אני מדברת לרוב עם העובד הסיצואלי , שהוא ממש נחמד וכיף לי לדבר איתו.
אבל תמיד שהוא מנסה להוציא ממני משהו על הנושא של אמא שלי אני מתחמקת ואומרת משפטים קצרים שלא קשורים.

דבר רביעי ,
כשהייתי בכיתה ז' , מורה הטריד אותי מינית.
הרגשתי כ"כ לבד בתקופה הזאת .
שפתאום כולם יגידו לי שאני כזאת וכזאת...
שאני הסכמתי .
קיצור ילד אומר משהו כולם מאמינים לזה ומעבירים את זה בבית ספר .

עכשיו קשה לי ואני נמצאת בסוגשל טראומה ולא קל לי בכלל.
בכיתי במשך כל הלילה והעמדתי פנים שהכל טוב ויפה .
איך אני ממשיכה עם החיים האלו ?