ריב עם כל המשפחה, שוקלת לעזוב את הבית

טוב אז ככה כרגע אני משוחררת כבר חצי שנה מהצבא איך שהשתחררתי עבדתי חודשיים ומאז אני 4 חודשים בבית ,אני מוצאת אבל בכל פעם אני מתלבטת אם להתחיל לעבוד באזור שלי והסיבה היא כזאת , אני סנדוויץ'ח בין 2 אחים אחד בן 27 והשני בן 7 בן זקונים , אוסיף כאן שהורי כמעט התגרשו לפני מספר שנים אבל החליטו שלא לפרק את הסיפור בגלל אחי הקטן .. אבא שלי המפרנס היחידי בבית ואמא שלי לא עובדת כבר קרוב לשנה וגם בתקופה של פני הצבא היא לא עבדה , עצם הסיטואציה אבא שלי לא מביא לה כסף בקושי לאוכל בבית ..אני לפני הצבא כמובן עזרתי והייתי משאירה לה כל בוקר כסף שתקנה מצרכים ..על המצב הזה לא סבלתי אותו , גם מעוד סיבות ,הוא היה מפעיל אלימות מילולית עליה כשהייתי ילדה ואלימות פיזית לא יצא לי להיתקל אבל היה משהו ..כל תקופת הצבא הייתי קרבית ככה שעשיתי הכל על מנת לא לחזור לבית , עכשיו שאני בבית אני מרגישה פשוט שהכל מזוייף ,הארוחות של ערב שישי , כולם פועלים תחת אינטרס אישי ..אחי לא סובל את אבא שלי אבל הוא יצא שיבוט שלו , וכשאנחנו רבים זה לא משנה כמה עזרתי לא הוא השיג ממני טובה ,נאמר "ניצל" אז הוא ירשה לעצמו לריב ולקלל אותי בדיוק כמו אבא שלי , אמא שלי לעומת זאת לא לוקחת צד וברוב המקרים פשוט נותנת לזה לקרות , ולא באה לקראתי בכלל ..ונגיע לסדר גודל של ריבים על בסיס יומי מצד אבא שלי ועם אחי ..זה מגיע למצב שאחי אומר לי כאלה דברים "די את גורמת רק למריבות בבית ,תעופי מפה " ,ואמא שלי מלבה "אולי באמת תמצאי לך מישהו ותתעסקי בצרות שלך " ..אני מרגישה בבית חומרי ,שיש בו משחקי כוחות ..
באמת שמבחוץ הכל יפה לא חסר לנו דבר אפילו עודף ..ואני אוסיף שאף פעם לא רציתי את כל החומריות הזאת ,העדפתי פיצוי רגשי על פני חומרי ..הספיק לי מילה טובה או התעניינות .. אמא שלי כרגע מפצה על אחי הקטן ונותנת לו את מלוא תשומת הלב מה שלא עשתה איתי ..כואב לי שהיא כל הזמן אומרת לי שאני מקנא בו , על זה שאני רבה איתו לפעמים על שהוא נכנס לי סתם לחדר או מציק שחברים יושבים אצלי .. היא טוענת שאני מקנאה שמתחסים אליו ,כואב לי שאני יצאתי להגנתה ,ועשיתי הכל בתקופות הרעות רק להעלות לה חיוך על הפנים ..
אני לא יודעת מה לעשות בסיטואציה היה לי ריב היום עם אחי הגדול ואמא שלי
מרגיש לי צורך עז להתנתק מהבית אחת ולתמיד ,להשכיר דירה ולעבוד ..מצידי להקיז דם בחוץ,ואני יודעת שזה יהיה קשה,הייתי מעדיפה לחסוך כסף ללימודים ולהישאר בבית אבל אני לא כמו אחי יפעל תחת אינטרס אישי ,אני פשוט לא רואה את עצמי נשארת במצב הזה , אין יום שאני לא בוכה (ואני לא בן אדם רגשני למדי)..
אתם חושבים שזה צעד גדול מידי , או שאני מסוגלת לקחת צעד כזה ?