אני לא יודעת איך להתחיל.. החיים שלי הם פאק אחד גדול. אני יודעת שאני לא מסכנה, אבל אני לא משווה את עצמי לאף אחד.
היו כמה מקרים שטלטלו את עולמי לחלוטין.
זה התחיל שההורים שלי התגרשו. קיבלתי את זה איכשהו.. אחר כך הכרתי מישהו.. לא אהבתי אותו.. אבל היה לי טוב איתן כל כך.. הוא גרם לי להיות מאושרת.. מה שאף אחד מעולם לא עורר
אצלי.. הייתי על סף ייאוש, כבר חשבתי שאני לסבית. עד שהוא בא. לא אהבתי אותו כבן זוג אבל.. הוא סיפר לי שהוא התאהב בי מהרגע הראשון.. אז היינו ביחד. הרגשתי שאני רוצה להפרד ממנו.. כי פחדתי לפגוע בו... ואז הגיע היום.. הרגע שבו התאהבתי בו. ואז.. רבנו. הוא אמר שקרה משהו והוא לא יודע מה לעשות.. נלחצתי כל כך ופחדתי שהלב שלי ישבר. נפרדתי ממנו... אחרי כמה ימים גיליתי בדרך כל שהיא שהוא מאוהב בחברה שלי.. כאב לי. ניסיתי להתגבר ומחקתי אותו מהכל... אני לא רוצה לראות אותו.
מבחינתו אנחנו ידידים והכל טוב איתנו. אני מלאת כעס. אני כבר לא אוהבת אותו.. ואני לא מאשימה אותו שהוא התאהב במשהי אחרת.
בסדר.. עבר קצת זמן וההורים שלי התחילו להתקרב שוב.הם רוצים לחזור. לא מזמן עליתי לכיתה י' והכל כל כך קשה.. הבגרויות... אני לא מבינה כלום. התחלתי לחתוך, ולא לאכול.. אף אחד לא שם לב כרגיל. אני לא שמנה, ואין לי בעיה עם בנים, הן תמיד נמצאים בסביבתי וחגים סביבי. אני לעולם לא אוהב מישהו כמו שאהבתי אותו.. למרות שהוא קטן ממני.
סליחה שחפרתי.. אבל אני מבולבלת.. אני לא רוצה לדבר עם אמא שלי.. הוא פוטרה ויש לב המון על הראש.. בבקשה תעזרו לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות