אבודה בעולם, מרגישה צורך להתאבד וכולם רק מורידים אותי למטה

אני אבודה
אני כותבת את זה כשכל הדמעות נשפכות לי על המקלדת, לא אכפת לי מי רואה את זה ומי קורא את זה אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר
בזמן שאני כותבת את זה אמא שלי חושבת שאני מתכוננת למבחן באנגלית וזאת הייתה הדרך היחידה שלי להשיג מחשב לכתוב ממנו את הבעיה שלי, כי גם את הטלפון לקחו
לי בעקבות ריב שנגרם... אמא שלי העירה אותי מוקדם בבוקר ואמרה לי לבוא עם המשפחה לים בקיסריה והתעקשתי ש2 הכלבים יבואו אבל בגלל שכלב אחד זקן עם בעיות הרגליים (לא מצליח לרוץ או ללכת לטווח ארוך או בכלל) הם הסכימו לקחת רק את הכלבה הקטנה יותר, וזה בזכות שכנועים רבים שלי ושל אחיות שלי (עוד 2-אני הבכורה) הבטחתי שכשנלך לים אפילו שאני לא אכנס למים אני אשמור עליה ואשב בחול ביחד איתה ואשחק איתה. נסענו והגענו לחוף, והשומר אמר שזה חוף שאסור להכניס בו כלבים, ישר אבא שלי התחיל לצרוח ולהאשים אותי בזה, ואמר הינה את אמרת שתשמרי עלייה אז עכשיו תעמדי פה מחוץ לשער של החוף עד שנחזור. הוא החליט לנטוש אותי. התחלתי לבכות, כי ראיתי שהוא באמת מתכוון לזה, והתחלתי לריב איתו על זה. דוד שלי הרגיע אותו ואמר לו אתה לא באמת מתכוון להשאיר אותה בחושך עד 12 בלילה לבד מחוץ לשער בחניה רק כי היא הציעה לקחת את הכלבה אבל אבא שלי לא הקשיב, אמא שלי ואבא שלי באותו הזמן אמרו לי נמאס לנו ממך את רק עושה צרות ואז הם רצו להכנס ואיימתי שאני אתקשר למשטרה אם הם ישאירו אותי פה לבד וינטשו אותי, והם הלכו אז התקשרתי. דוד שלי חטף לי את הטלפון והביא אותו לאבא שלי, ואמר לשוטרת שאני פסיכית ושאני מגזימה והוא ניתק. הם עברו לחוף אחר כי הם שמו לב שמשכנו יותר מדי צומת לב, בכוונה ההורים שלי העמיסו עליי את כל הדברים כדי שזה יהיה לי כבד ואז כשנקרעה לי השקית עם המוצרים ונפל החומוס ונסדקה הקופסא אבא שלי הפך את העולם התחיל לצרוח עליי שזה מהכסף של דודה שלי ופשוט שתקתי. נכנסתי למכונית והוא רק חפר על הטיפשות והטמטום שלי להתקשר למשטרה. באמת שאם זה היה ריב ראשון או שני או חמישי לא הייתי מעזה להרים טלפון, אבל המצב רק הדרדר ולא יכלתי לסבול את העובדה שהם ינטשו אותי ואני אגווע מחוץ לגדר והם היו מסוגלים לעשות זאת. הם היו,באמת. נסענו והגענו לחוף שמותר להכניס כלבים ולעשות מנגל, ואבא שלי התחיל לתרץ ולאמר אם לא היית מביאה את הכלבה לא היינו נוסעים את כל הדרך הזאתתת בשביל למצוא מקוםם לעשות מנגל ולא יכלתי להקשיב לחפירות שלו אז לקחתי את המוצרים יצאתי מהאוטו ומיהרתי לתפוס מקום. הגענו, פרסנו הכל והם התחילו לעשות על האש, וכשרצינו להתיישב על השולחן אבא שלי התחיל לצרוח מטומטמת מפגרת הלוואי שלא היית נולדת את סתם סתומה אני נשבע לך שאני אמכור את הכלבה הזאת ואני מצטער על היום שנולדת, לא יכלתי להחזיק את זה יותר הדמעות לקחתי את הבקבוק בירה שהיה על השולחן הלכתי לצד והתחלתי לקחת לגימות גדלות בתקווה שזה יעשה לי משהו ואני יוכל להרדם או להרגע וכולם התחילו לצעוק כמו קופים שאני פושטקית ואני אדרדר ואמות ברחוב מסמים, הם אמרו שהדיבור שלי הגיע מהשתייה (אני ממש אבל ממש לא נוגעת באלכוהול (רק בשבועות האחרונים ) אבל אני מאוד אוהבת אלכוהול לפרוטוקול...) ואז פשוט לא יכלתי להחזיק את הדמעות עוד והתחלתי להחזיר, אמרתי שאני שונאת את ההתנהגות של אבא שלי, את היחס, נמאס לי מהקללות, מההגזמות על כל דבר קטן, כי רק לפני שבוע הייתי בשיחה עם היועצת ביחד עם ההורים והם הציעו לנו ללכת לתלם וההורים שלי הזכימו ועד עכשיו לא הלכנו למה? כי הם לא רוצים לבזבז עלי זמן מיותר וחושבים שזה יעבור עם הזמן. ולמה היה ריב? כי איחרתי בכמה דקות הביתה ואמא שלי נכנסה לחדר שלי בספונטניות אמרה שהיא דיברה עם הרווחה ושיש לי אופציה או משפחה אחרת או לעוף מהבית לפנימיה כי נמאס להם ממני והם לא מסוגלים לראת אותי עוד וכל מילה קטנה כזאת שוברת אותי לרסיסים ואני מבינה יותר ויותר שההורים שלי וויתרו עליי, נמאס להם ממני, שאני הבת הבכורה ואני נותנת דוגמא כל כך רעה אבל למה?????? מגיל קטן אבא שלי נהג להגזים להשפיל אותי כל הזמן לקחת את העובדה שאני בכורה ולהשתמש בזה נגדי בריבים, הוא בן אדם כל כך צבוע וטיפש ונמאס לי כבר, לא לדבר על העובדה שבריב של שבוע שעבר אמא שלי פשוט פתחה את החלון במרפסת ואומרת, הינה תתאבדי כבר נו נו נו למה את מחכה נמאס לי ממך תתאבדי !!!!!! ואני פשוט יושבת בחדר ובוכה ואז אבא שלי נכנס לחדר בצעקות ואומר שאם אני לא אסתום את הפה שלי ואפסיק לבכות הוא יכה אותי והתחלתי לבכות כל כך חלש והתאפקתי כבר נהייתי סגולה ניסיתי לדבר אבל הוא רק התחרפן והרביץ ושבר דברים בחדר שלי עד שהוא יצא וטרק את הדלת ואני נשארתי מיבבת על הרצפה דחוקה בפינה של החדר רועדת מפחד ואף אחד לא מבין אותי כולם חושבים שאני לא בסדר זה כבר נהיה הרגל שכשאני אומרת מילהכמו אני אוהבת אותך אבא זה : ''תסתמי את הפה שלך כבר חפרת עם זה'' אבל כשאחותי אומרת את זה אז זה : '' אני אוהב אותך גם'' ואני לא יכולה כבררר אני לא יכולהה אז היום בריב פשוט צעקתי את הכל אמרתי שהם אף פעם לא הביאו לי את האהבה שהם היו אמורים לתת לי בתור ילדה קטנה עד עכשיו יש לי צלקות בלב שאף אחד לא יוכל לרפא הלב שלי כמו בית קברות וכל קבר זה רגש ותקווה או חלום שמתו להם ולעולם לא יחזרו איבדתי את התחושב לאהוב אפילו להפגע זה הגיע למצב שאחרי הריב בכיתי כל כך הרבה שפתאום הלכתי לצד נענקתי הפסקתי לבכות ופשוט צללתי לנקודה אחת וכל הכאב נעלם והרגשתי שאני הופכת לדמות אפורה ריקה כמו רוח ואיבדתי כל תחושה בגוף שלי ונכנסת לעולם משל עצמי ונסגרת שם, כשברקע אמא שלי צועקת שאני ילדה בדיכאון עם בעיות נפשיות ואני צריכה ללכת לרופא ומשהו לא בסדר איתי והיא אומרת שהיא תתן לי תרופות וכדורים ואני רק מזילה את הדמעה האחרונה והולכת לאוטו ונרדמת וזה כל מה שאני זוכרת עד שאבא שלי פתח את הדלת של האוטו נתן לי מכה בכתף וצעק עליי שאני אצא מהאוטו כי הוא מחכה לנעול אותו כי הגענו הביתה ואני יוצאת וכולי חול ואני מרגישה חולה והראש שלי ממש כבד, ו..אני רוצה פשוט..למות...אני הדרדרתי לעישון ושתיה בשבועות האחרונים רק מהסיבה שאני לא מסוגלת לשאת הכל על הכתפיים שלי ופסיכולוגי או לא לא אכפת לי זה הגיע למצב שלא בא לי ללמוד כי לא אכפת לי מהעתיד שלי, אני לא רוצה משפחה, לא רוצה ילדים, לא רוצה לאהוב יותר, לא אכפת לי מה המשפחה שלי תרגיש כשאני אהיה גופה קרה שחבל כרוך סביבה, לא אכפת לי יותר. לא . אכפת . לי . אין לי תקוות, אין לי חלומות, אין לי כלום. אני ילדה בת 13, ללא נשמה.