אני וחבר טוב התאהבנו אבל הוא פישל, מה לעשות?

היי שלום,
אני בצבא בתפקיד משקית תש משתחררת ממש בקרוב. אחד החיילים שלא שלי, היה תפקיד כלשהו.. לא משנה מפה לשם.. ממש התחברנו. היינו נפגשים בבסיס כל ערב, הוא תמיד היה מגיע למשרד גם שהייתי סופר עסוקה. שנינו ראינו אחת את השני נטו כחברים טובים. הוא ידע שיש לי משיכה אליו וגם אני ידעתי שהוא נמשך אליי, אבל כל הנושא הזה נשאר בגדר צחוק. אממ חשוב לי לציין שהבסיס יחסית קטן אז כולם היו בטוחים שאנחנו יחד. וכמו שלו אמרו "איזה גבר איזו מציאה" ככה לי אמרו ההפך "לא כדאי לך הוא לא נראה אחד שאפשר לסמוך עליו וכו'". באמת אחת הבעיות הקשות אצלי זה עניין האמון עקב כל מיני הטרדות מיניות, אונס ואני באמת אישה ששומרת על עצמה.. צנועה מאוד וכו' ואני לוקה בחרדת נטישה קלה. בגלל האבא שעזב בלבלבלה..... העניין הוא שהוא מכיר את העבר שלי ואני מכירה את שלו. אאנחנו לא מסתירים כלום אחת מהשני. הוא השני בלבד שהצליח לסלול אליי דרך (אחרי האקס היחיד שיש לי). אמנם זה היה קשה וזה לקח כמעט שנתיים אבל הוא עשה את זה. התחלתי להרגיש אליו דברים שנמנעתי מלהראות אותם כי שוב יש לי פחד עצום פשוט מהכל. ישבנו איזה ערב בבסיס והוא פתח את לבו מולי להפתעתי, בכל הנוגע אליי. פשוט אמר בדיוק מה שהרגשתי כלפיו. מפה לשם..סיכמנו שבגלל שהוא צפוני ואני מרכז כזה אז נחכה לשחרור הוא משתחרר לפניי ומתכוון לעבור למרכז ונעשה את הצעד הזה של קשר. אממ עד פה מאוד ורוד. איזה יום של הדממה שנינו לקחנו חופש כדי להיפגש. הוא בהתחלה רצה תלאביב ואז הוא אמר לי שהוא רוצה לבוא אליי לפגוש את המשפחה... לא יודעת היה בא לו לראות למה אני אוהבת כלכך א העיר המדהימה שאני גרה בה.. נפגשנו וגיסי הציע לבוא לאסוף אותנו כי הוא בדיוק עושה עם כל המשפחה על האש וכו וכו גם אחותי הקטנה וחבר שלה שם ואחיינים שלו.. כולם בקיצור ממש נחמד. הסכמנו, נסענו אליהם, היה כיף, בריכה על האש, הוא נהנה מאוד, היו תמונות היה נחמד, אחיוץ שלי אהבו אותו ואחותי הקטנה החליפה איתו מספרים כדי להעביר לו את הוידאו והתמונות. עד פה מבחינתי -סופר מגניב. הוא חזר הביתה. נגמרה ההדממה. חזרנו לבסיס. באותו ערב שחזרנו התנשקנו. דיברנו על זה אחרי זה בטלפון ולשנינו זה היה מוזר אבל שאלו יהיו הצרות שלנו. באותו שבוע המתוק הזה אכל תסביך שכל ידיד שיש לי שאי פעם יצאתי איתו-שכבנו (-הוא באמת אף פעם לא האמין שיש לי רק חברה אחת ומיליון ידידים ולא עשיתי כלום עם אף אחד מהם..) הוא ממש אעל תסביך על זה ודיבר על זה עם אחותי הקטנה בווטסאפ. בקטע הזוי ומופרך. הוא אמר לה דברים מזעזעים עליי וזה הכל כמובן פרי דמיונו. אחותי הסבירה לי שזה היה נראה כמו שקר בשביל כביכול להוציא ממנה משהו, גם כשהיא אמרה לו באיזשהו שלב "עזוב אחי לא מתאים" הוא לא הרפה. מפה לשם היא סיפרה לי את זה ואני לא בןאדם שצועק גם לא רואים עלי עדאני כועסת. פשוט ישבנו כמו מידי ערב והתחלתי לשאול שאלו סביב זה נפל לו האסימון והוא התחיל לבכות. הוא אמר לי שהוא מתבייש ושהוא צריך זמן בשביל לדבר איתי. יום אחרי זה שוב ישבנו הוא ביקש הזדמנות לתקן, הוא ביקש שאני לא אוותר ושהוא יוכיח לי בלבלה כל מיני כאלה. אמרתי לו סבבה ואני שבועיים או יותר מסתובבת עם סלע במקום לב רק כי הסכמתי לתת לו הזדמנות לתקן. אני לא יודעת עד כמה זה נכון... הוא אמר שהוא לא זוכר כלכך הרבה והוא יודע שזה מטיפשות ותסכול שכבר חצי שנה הוא מקנא בחיילים שלי שאני משקיעה בהם את החיים שלי ובחברים שלי שאני מחכה לסופשרק כדי לראות אותם ו"לא אכפת לך מכלום חוץ מלתת לאחרים ולחיילים המזדיינים שלך שלא עושים כלום בשבילך.." בקיצור תסביך. אני לא יודעת אם יש בתוכי סערת רגשות או שהאונה השמאלית שלי עייפה מלעבוד. מה נכון לעשות???
תודה למי שיקדיש זמן לקרוא ולמי שיתן עצה! אוהבת