האם אני סכיזופרנית? איך אפשר לדעת ללא איבחון מקצועי?

שלום לכם,
מאז ומתמיד היה לי דמיון מפותח מאוד. אמא שלי אף פעם לא ידעה אם אני מדברת אמת או שהכל בדמיון שלי. גם היום אני מדמיינת כל הזמן סיטואציות רק שאני כבר יכולה להבדיל בין המציאות לדמיון למרות שכל הדמיונות שלי מציאותיים מאוד (מציאותיים במובן מוחשי, לא בתוכן... התוכן קצת מטריד וכולל הרבה זוועות כאלה ואחרות).
אני תמיד מרגישה שצופים בי. תמיד בפחד שיש לי מצלמות בבית בכל מקום, שאני זו שכולם תמיד מסתכלים עליה ושכל העולם סובב סביבי ללא ידיעתי, קצת כמו בסרט "המופע של טרומן".
הראש שלי תמיד מבולגן, עשרות מחשבות לא רלוונטיות ודי מטומטמות רצות לי בראש בכל רגע נתון ומקשות עלי להתרכז בפעולות פשוטות. אני לא מסוגלת לקרוא פסקה אחת ברצף מבלי לאבד ריכוז לחלוטין ולקרוא אותה מחדש. אפילו בדברים שאני אוהבת אני לא יכולה להתרכז ולהתמיד. בכלל, קשה לי לסיים דברים שאני מתחילה. אני תמיד מתפזרת למקומות אחרים.
קורה לי לא מעט שבאמצע מחשבה שלי (לדוגמא, כתיבת שיר, אני כותבת די הרבה) מחשבה אחרת צצה לי לשבריר שנייה ונעלמת מבלי שאני בכלל זוכרת מה היא הייתה והראש שלי הופך לריק לגמרי לכמה שניות. לוקח לי זמן להתאפס מחדש אחר כך. הנה ממש עכשיו באתי לכתוב משהו וזה קרה לי. אני כבר לא זוכרת מה זה היה.
אני נוטה להתבודד ולהכנס לדיכאון. אני חושבת שבשנה האחרונה חוויתי דיכאון של ממש אולי שלוש או ארבע פעמים. הוא נעלם לבד אחרי שבוע בדרך כלל.
קשה לי מאוד עם אינטימיות או עם להפגין רגשות בכלל. ההורים שלי תמיד יורדים עלי על זה שאני לא מראה שום חיבה לאחותי או לא מחבקת אותם אף פעם.
אני לא נפגשת עם חברים בכלל אבל אוהבת להיות בבית הספר (זה בית ספר לאמנויות וכיף לי בו מאוד) ולמרות שאני חולמת ומדמיינת ברוב השיעורים, או בזמן התכוננות למבחן הולכת ומתפזרת למחשב או משהו, אני מוציאה ציונים של 90+. (גם בצו הראשון הדפר שלי יצא 80 ולא התכוננתי בכלל).
יש לי שמיעה רגישה מדי. אני פשוט שומעת הכל ואפילו קול רגיל של דיבור יכול לצרום לי מאוד באוזן, שלא נדבר על קולות חזקים או מעצבנים. צעקות או קולות חזקים ממש כואבים לי.
יש לי עוד בעיה מוזרה שהבנתי שקשורה: אני תולשת לעצמי את השיער. אבל רק שיערות בצורה או במרקם מוזר. זה לא כואב לי בכלל, להיפך, זה כאילו נפטרתי מאיזה פולש שלא קשור לראש שלי.
אני לא יודעת אם זה קשור אבל אני לא יכולה לתקשר עם אנשים בצורה נורמלית כשאני יודעת שההורים שלי בסביבה (וכשהם בסביבה אני בטוחה תמיד שהם צופים בי ובוחנים אותי).
כשאני לבד בבית ואחרי שאני עושה משהו הם פתאום מתקשרים אלי או שולחים הודעה, אני בטוחה שהם צפו בי ומתקשרים כדי לרמוז לי להפסיק לעשות את זה.

לפני כמה ימים קראתי באקראיות כתבה על סכיזופרניה ובהדרגה, עם הזמן נפל לי האסימון שיש לי הרבה מהתסמינים שלה. אני מאוד מפחדת כי ראיתי שזה לא עובר אף פעם ושיש התקפים קשים שמתפרצים פתאום וצריך להיות עם טיפול תרופתי קבוע ושלל דברים נוראיים.
אני מאוד מקווה שזה חשש שוא אבל אשמח לדעתכם הכנה בעניין.
אני צריכה לפנות ליועצת או משהו? יש דרך לאבחן את זה בלי לידע את ההורים? (הם יהיו מאוד מאוכזבים ויכעסו עלי)
אף פעם לא הייתי ילדה רגילה ואולי בתת מודע אני רוצה שלמוזרות שלי תהייה הגדרה אז אני מתאמצת למצוא. אני לא חושבת שיש לי סכיזופרניה אבל אני שואלת אותכם ליתר בטחון. או שאולי אני כן חושבת? וואו אין לי מושג. בבקשה תעזרו לי!