היי,
לראשונה מזה 43 שנה אחגוג לבד את ראש השנה.
יותר נכון לא אחגוג.
אני רווק, ללא זוגיות,
ללא קשר עם המשפחה (ניתקתי לפני כשנתיים מיוזמתי וזה לא משהו שניתן לאיחוי ),
מעולם לא הייתה לי חברה (אני לא הומו)
מאז שחר ילדותי , לא אהבתי את עצמי ולכן גם מעולם לא הייתה לי חברה.
בחיי , התאהבתי פעמיים בטירוף בבחורה, אבל אף אחת שאני רוצה לא יורקת לכיווני.
מרגיש שהחיים שלי אוטוטו עומדים להיגמר מהבחינה הזו שהכל כבר מאחוריי
בן 43, שלכאורה נראה כמו בן 27 (אני לא מכוער, אבל נמוך מתחת ל 1.70
רזה, עדיין עם שיער שופע, חוש הומור אבל כל זה בטל בשישים )
ניתקתי את כל קשריי עם חברים מהעבר
קם כל בוקר לעבוד בעבודה מכובדת שמאוד מעריכים אותי שם, ומרוויח יפה
אבל בפנים ... בפנים הכל אצלי כבר מת.
ככה מאז שאני זוכר את עצמי. ועדיין לא הרשתי לעצמי ליפול.
אבל במיוחד היום, דווקא בגלל שאני מסתכל קדימה ורואה שאין לי עתיד יותר (בגיל 24 או 33 המחשבות האלה לא היה אצלי בראש בכזו תדירות כי הייתי עדיין צעיר),
אני חש בדידות נוראית ותחושת מחנק :(
בעוד 7 שעות בערך, כולם פה ייכנסו תחת אותה קורת גג אחת עם המשפחות,
ואני , הפתאטי, אהיה ספון בביתי
ולא אדע כיצד אצליח לעבור את הימים הקרובים מבלי להתפרק.
אני יודע שאני כבר ילד גדול, וצריך לדעת להסתדר לבד.
אבל מצד שני, אני מודה..... קשה לי כבר. במיוחד היום.
אני אשמח אם תתנו לי עיצות איך אני אצליח להתגבר על העצבות
הנוראה שקיימת אצלי במיוחד בימים האלה . :(
טיפול פסיכולוגי ניסיתי כבר בעבר (עוד בהיותי חייל ובאוניברסיטה) שום כלום לא עוזר.
אני יותר מידי מפוכח, וכבר השלמתי עם מצבי וכל יום מבחינתי זו מלחמה .
אך הימים הנוכחיים והשעות האלה קשים לי. אני מודה
ואין לי את מי לשתף. :(
רע לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות