שלום,
אני כל הזמן מדמיינת סיטואציות בראש שלי. זה קורה בעיקר כשאני לבד אבל לפעמים זה קורה לי גם בחלומות בהקיץ בשיעורים או בכל מקום אחר. אני מהאנשים המוזרים שאתם רואים מדברים לעצמם ברחוב עם מימיקה מוזרה. בטיולים עם הכלב שלי זה כיף לי ומעביר את הזמן, אבל הבנתי שזה ממש לא נורמלי. במיוחד מה שעובר לי בראש...
חלק מהסיטואציות שאני מדמיינת נורמליות אבל חלק ממש לא ואפילו מטרידות.
למשל אחת מהן, זו שיש לי בזמן האחרון, היא שאמא שלי השתגעה ומגיעה לבית הספר שלי עם אקדח ויורה בי.
או שכל המשפחה שלי נהרגת בפיגוע ואני נאלצת לישון בבית הספר.
מה שמוזר הוא שזה עושה לי טוב משום מה. עד כמה שזה נשמע נורא, זה מרגיש לי טוב החמלה הזו שמרגישים כלפי שם.
וזה לא שההורים שלי רעים או משהו, חס וחלילה. לא שהם הורים ממש טובים וכיף לי להיות איתם, אבל אני אוהבת אותם וזה ממש ממש לא ברמה שאני רוצה שיקרה להם משהו.
זה בדרך כלל ביוזמתי. מאז ומתמיד היה לי דמיון מאוד מפותח, אבל בשנה האחרונה אין יום בלי שאני מדמיינת את הדברים האלה. אפשר להגיד שזה כאילו שאני רואה סדרה בראש שלי ואני תמיד השחקנית הראשית.
שנה שעברה, היה לנו מורה שעשה לנו מין מדיטציה ואחרי ששיתפנו חוויות הוא אמר משפט שהדהד בי מאוד: "מי בכלל צריך טלויזיה כשכל כך הרבה דברים קורים לנו בראש?".
לדעתי מאז התדירות והמקום שנתתי לדמיון שלי גדל וגדל כל הזמן.
הבנתי שזה ממש לא נורמאלי כבר וידיד שלי אמר לי שאולי זו סכיזופרניה (לא סיפרתי לו מה אני מדמיינת או משהו, פשוט אמרתי לו שאני מדמיינת הרבה).
יכול להיות שזה באמת משהו כזה? אני סכיזופרנית או פסיכופטית?
חשוב לציין שאני מאוד אחראית, יש לי ציונים מעולים ואני תמיד מצחיקה את החברים שלי בבית הספר. אבל אני די נוטה להתבודד מחוץ לבית הספר.
הסיטואציות ה"טראגיות" קורות לצד סיטואציות נורמליות יותר כמו דמיון שיחה שלי עם חברים או דברים שהולכים לקרות.
אני הולכת לפעמים ברחוב כאילו אני מדברת בטלפון וממש מדמיינת שיחה רגילה לגמרי.
אז שוב:
עד כמה זה מוזר והאם אני צריכה לטפל בזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות