החברים בצבא מחריגים אותי ולפעמים מתעלמים ממני כאילו אני לא קשור, מה לעשות?

אני משרת בבסיס סגור.
הגענו לבסיס 4 בנים ו-4 בנות אחרי קורס.
אנחנו 5 בנים חברים טובים - ישנים ביחד בחדר, עובדים ביחד בצבא. הכל ביחד.

מתוך ה5 בנים, יש שניים, שעוד בשלב הקורס התחילו להיות החברים הכי טובים. הם עושים כל מיני שטויות ביחד, מדברים הרבה אחד עם השני. לי, אין כל בעיה עם זה. יש לי גם עוד שני בנים שאיתם אני יותר מתחבר ונוח וכיף לי איתם, ככה שלא זו הבעיה.

העניין הוא, שלפעמים כשאני מביע את דעתי הפוליטית כשיש שיח פוליטי בחדר, או כשאני אומר את דעתי שנוגדת את דעתם (שאגב, דעתם די חופפות אחת עם השנייה), בעיקר אחד מהם, (אבל לפעמים שניהם), יוצא עליי ואומר "אתה טועה!" "זה לא נכון" ואז הם מתחילים לגבות זה את זה.

הם ילדים מאוד דעתניים ויש להם השגות על הצבא ועל הפוליטיקה כאן בישראל. הם ילדים שכבר "פסלו" כמה אנשים בבסיס סתם כי הם לא באים להם טוב בעין או כי הם קצת שונים מהם, (ולדעתי, ללא סיבה מספיק מוצדקת), הם מרכלים על הרבה אנשים ביחד, וכל הזמן (מתוך חדר של 8 אנשים) שומעים בעיקר את שניהם כל הזמן מדברים, צוחקים ועושים רעש ובלאגן.

רוב הזמן יוצא לי להיות עם החבר השני שלי (לא מתוך השניים האלה) ולפעמים, כשהוא לא נמצא לפעמים בחדר, אני מרגיש שזה תמיד 2 מול 1. אבל תמיד מבטלים דברים שאני אומר כאילו אני מטומטם שלא מבין מהחיים, או שמתגרים בי על ידי כך שהם זורקים לי את הכומתה בצחוק בתור לחדר אוכל, או שאני אומר את דעתי לגבי משהו, ואז אחד מהם אומר "טוב, בסדר". ומסיט מבט כאילו הוא לא מקבל את מה שאני אומר, מנדנד את הראש כסימן לזלזול כזה. או כשאנחנו לפעמים הולכים ביחד לאנשהו בבסיס, מדברים והכל, אני שואל שאלה והם לא עונים כאילו לא שאלתי כלום. מעין "לא ממש מעניין מה שאמרת עכשיו". כאילו הם ברמה מעליי.
אני לא מוכן שיתייחסו אליי ככה.

עכשיו, תבינו, הם ילדים טובים. אנחנו גם חברים יחסית טובים.
אבל יש פעמים שזה ממש עובר את הגבול. ואני גם ככה, איך לומר, קשה לי לשים גבולות לאנשים. אנחנו הולכים לבלות בחדר ובעבודה ביחד 3 שנים. איך להעמיד אותם במקום נכון? איך לעשות את זה נכון? בלי ליצור יריבויות מיותרות כאלה...?

האם זה נורמלי בין חברים? לשתוק ולהבליג על זה? או לעשות מעשה? ואם כן, מה? ואיך להתגבר על ההתעלמויות הללו?

תודה רבה לעונים.