בדיוק כמו שהכותרת אומרת, אני לוקחת הכל פשוט הכל כל כך קשה, עמוק ללב ומרגישה ממש פגועה ונעלבת.
לדוגמא: שיחה קשה עם הבוס, אם מישהו זורק לי הערה בכביש או במקום כלשהו, אם מישהו מדבר אלי קצת בתקיפות, אם משהו שתיכננתי מתבטל, אם אני יוזמת תקשורת עם בחור והוא לא עונה או מסרב לי, פרידה מבחור בכלל גומרת אותי ועוד ועוד.
אני מרגישה כאילו מישהו ירה לי חץ בתוך הלב והדבר משתק אותי לחלוטין, אני כמעט ולא מסוגלת לאכול לפעמים כמה שעות לפעמים כמה ימים תלוי במקרה ותחושת אפסיות מוחלטת משתלטת עלי. אני כל כך מתכנסת בעצמי שאני אפילו מסוגלת לבטל דברים ובילויים שתכננתי לאותו יום, פשוט שמחת החיים שלי נעלמת.
הפרדוקס הוא שכלפי חוץ אני נראית ממש קשוחה, לגמרי בשליטה, בעלת ביטחון וכאילו לוקחת את הדברים באיזי ושום דבר לא יכול לפגוע בי, כשבפועל כמעט הכל פוגע בי. ברור לי שחלק גדול מזה בא מהבית בו הייתה ביקורת קשה באופן כמעט תמידי, חוסר אמונה מוחלט ביכולותי, זלזול במקצוע בו בחרתי לעסוק ולפעמים גם אלימות מילולית. בפנים אני כולי רגישה ברמות מטורפות, בטוחה שאני סוג של אפס שאף אחד לא אוהב ואף אחד לא רוצה.
אני רואה אנשים סביבי שכאילו רוב הדברים חולפים מעליהם או לידם והם לא מתרגשים מכל שטות ופשוט ממשיכים הלאה מבלי ששמחת החיים שלהם נפגעת. אני לא יודעת כבר מה לעשות כדי לא לקחת כל כך ללב....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025