מרגישה שאני לא ממצה את השירות הצבאי שלי, איך מתמודדים?

שלום לכל הקוראים באתר. המצב שלי לא ממש ניתן לשינוי ולכן אני רק רוצה לפרוק את כאן התחושה שמלווה אותי לכל אורך השירות עד כה.
התגייסתי לפני 10 חודשים אני נמצאת בתפקיד פקידותי בבסיס פתוח. למרות שאני גובניקית אנחנו די טוחנים במשרד אצלינו יחסית, יש פעמים שאנחנו יומיים רצופים במשרד וישנים שם, ואני גם במשרד כל שבת שלישית בממוצע (הסיבה לכך היא החשיבות של המשרד הזה בצה"ל, ויש המון עבודה).
סה"כ האנשים בסדר, עם רובם המוחלט הקשר מתנתק בשעות שמחוץ לצבא, ורק עם שתי בנות אני באמת נפגשת שלא במסגרת הצבאית.
אני מרגישה לא מסופקת ואני יודעת כשאשתחרר אסתכל אחורה וארגיש שאלה היו שנתיים מבוזבזות. אני לא צוברת לא חוויות צבאיות כמו כולם (שאלה באמת הזכרונות הטובים שיש לאנשים מצה"ל), ולא מימוש עצמי. התפקיד מאוד טכני וכל אחד יכול לעשות אותו, וגם אין לאן להתקדם ממנו כי יש תקנים מסויימים שכבר ממולאים.
כשהייתי מלשבית רציתי כמו המון אחרים להיות במודיעין, כי שם באמת מקבלים הכל מהכל. לצערי נפלתי במיונים 'בין הכסאות' כמו רבים אחרים. בשלב מסויים קיבלתי את הידיעה הזו ואמרתי לעצמי שלא הרבה מתקבלים וזה, אבל אז ראיתי שבערך חצי שכבה שלי במודיעין וזה גרם לי לחשוב- למה הם הצליחו ולא אני? למה להם היה מזל?
שלחתי למיטב עוד המון פקסים למיונים אחרים לא בחמ"ן, כי פחדתי מהסיוט שבעצם כן התגשם לו - נתונים של 56 90 מתבזבזים על להיות פקידה.
לפעמים אני אפילו חושבת שלא אכפת לי כבר סתם להיות באיזה תפקיד חינוכי בבסיס סגור שכוח אל, העיקר שלפחות יהיו לי חוויות לצבור וארגיש "צבא" כמו שכל המורעלים קוראים לזה. אבל עכשיו זה מאוחר מידי, כי לצאת מהיחידה אי אפשר (תאמינו לי, מלא ניסו זאת עוד לפניי. בערך אף אחד לא רוצה להיות שם, בגלל זה כולם ממורמרים כל הזמן). הסיבה לכך היא פשוט מחסור בכוח אדם, והם לא יוותרו על אף חייל. דרך מילוט היחידה לצאת החוצה היא יציאה לקצונה (שחתמתי עליה ויתור כי מעולם לא קרצה לי כל הקצונה הזאתי) וגם זה בקושי (מכריחים את חברה שלי לדחות את מחזור ועוד מחזור כל הזמן).
איך מתמודדים עם זה? מרגישה כלכך פספוס של מלא חוויות בגיל הזה. במקום זה אני תקועה במשרד עובדת מלא עם משכורת זעורה וחבורת אנשים ממורמרים ומלא דיסטנס בין כולם, בלי יכולת להתקדם אפילו קצת בתפקיד, הכל זו פשוט שגרה חסרת חיים שמנוונת אותי.
תודה למי שקרא.