אני אנורקסית לשעבר. בעברי הלא רחוק הייתי פשוט תא אוכלת הרבה.
טוםלתי ופתחו לי את התיאבון בעזרת תפריט.. אני עוברת שנה וחצי קשות מאוד עם בולמוסי אכילה מטורפים. כול יום לפחות בולמוס. אם לא שניים או שלושה. לאחר מכן צורך ב התרוקנות על ידי פעילות גופנית. קשה לי. רע לי. כואב לי כול הגוף. נמאס לי מהמצב הזה. אני שונאת את עצמי. רק מפחדת מלהשמין. מהבגדים שלא עולים כול הזמן. נמאס לי לאכול 5000 קלוריות ביום.אני עולה בקצב מטורף. אני שונאת את עצמי. זה בלתי אפשרי לשרוף את הכמויות שאני מכינסה נהרסים חי חיי החברה . אני בוכה אני מטופלת הכדורים אבל זה לא עוזר אני לא יודעת מה לעשות מרגישה כזו אפס ובודדה וטיפשה
גול יום מחדש אומרת שאנצח והאוכל הצגעיל הזה שפעם לא הזיז לי מנצח אותי כול יום מחדש. אני חסרת אונים וחסרת שליטה.
סא לי שיקרה לי משהו חיצוני שיקח אותי מהעולם הזה. שיהרוג אותי. שתהיה תאונת דרכים.שזה לא יכאב אפילו כי לא מגיע לי עוד לסבול אבל שזה יקרה ויהיה לי סופסוף שקט מכולם ומהכול.
להורים שלי נמאס ממני ומהכמויות שאני אוכלת הם אומרים שאני אוכלת את האוכל של כולם מגבילים אותי ומחביאים ממני אוכל. אני מובכת ומרגישה רע מאוד בקשר לכול המצב. הם לא מבינים כמה קשה לי וכמה אני שונאת את עצמי.בא לי למות.
כול יציאה מהבית היא פרויייקט אצלי. כול דחייה של בן המין השני מלווה בהרגשת כישלון וקשר למשקל. קשה לי ליצור קשרים וקשה לי להיות נורמטיבית. בזמן שאנשים מבלים ולא אכפת להם מה הם אכלו אני חושבת על מה וכמה אכלתי. אני לא מבינה את עצמי נמאס לי מבולמוסים הנוראיים האלה. אני פשוט מרגישה נורא ואיום. מרגישה צורך להעילם מהעולם הזה ולא לחיות לעולם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות