כדי להתחיל את הסיפור שלי אני אצטרך לחזור ליום לידתי וזה ייקח שנים לספר את זה..
מגיל קטן התחברתי עם הילדים הלא נכונים, שניצלו אותי, הציקו לי, העליבו אותי, אבל אני בטיפשותי המשכתי להסתובב עם אותו סוג של ילדים,
לפני כ-3 שנים התנתקתי מ"חברות" מבית הספר, בגלל שאחת מהן אמרה לי שהיא לא רוצה שאני אסתובב איתן ושאני אמצא חבורה אחרת להיות איתן. (דיברה, כביכול, בשם השאר).
כמובן שהפסקתי להסתובב איתן (אני לא אוהבת להיות במקום שבו אני לא רצויה) וכמובן ששאר הבנות בכלל לא שמו לב להיעדרי מההתרוצצויות המיותרות וחסרות התוכן בהפסקות איתן, וכך החל הניתוק הרשמי שלי מחיי החברה (ומבני האדם).
חשוב לי לציין שזאת הייתה תקופה קשה מאוד עבורי נפשית, בגלל מצב קשה בבית, והיו לי עשרות ניסיונות התאבדות בגלל המצב בבית, המצב הנפשי (דיכאון) והמצב החברתי.
ביליתי את שלוש שנותיי בבית הספר לבד, לא יצאתי לטיולים, לא דיברתי בכיתה (גם לפני זה לא הייתי מדברת), שיקרתי למשפחה שלי שיש לי חברות בבית הספר, נמנעתי מאירועים חברתיים ומפעילויות חברתיות, והייתי מבריזה הרבה.
ובמהלך השנים האלו גיליתי את עצמי, כן.
הצלחתי להוציא את ה-אני האמיתי שבי, הדברים שאני אוהבת, המוזיקה, סגנון הלבוש אידיאולוגיה, כל מה שאני פשוט יצא.
אבל, עדיין יש לי את האתגר הזה במובן החברתי, קשה לי להתחבר ואפילו יש לי פחד קטן ממחויבות כזו, אבל אני לא רוצה להמשיך את שארית חיי לבד בבית, כאשר יוצא לי להיות במצבים חברתיים (עבודה) אני מנסה בכל כוחי להיות חברותית אבל זה לא מצליח לי, אנשים לא מבינים על מה אני מדברת ומעקמים פרצופיים, אין לי כמעט את אותם נושאים או תחומי עניין משותפים עם הילדים שבני גילי או עם שאר בני האדם בעולם הזה.
וזה לא שהיה לי ניסיון במצבים האלה, אין לי! אני אף פעם לא יצאתי עם חברות למקומות.
מה אני עושה? איך אני מצליחה להתגבר על המשבר אמון הזה שיש לי?
תודה רבה לעונים.!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025