מאז שאני זוכר את עצמי תמיד הרגשי תחושת דיכאון עמוקה. תחושה של בדידות.. של באסה! והתחושות הללו מלוות אותי כל החיים, 24/7.
אני מרגיש שאין לי חברים אמיתיים, כאלו שאוכל לסמוך עליהם על הכל. אני יודע שאחרי הצבא יפרדו דרכינו כמו שאני עכשיו כמעט ולא בקשר עם אף אחד מהתיכון חוץ מחבר אחד שאנחנו חברים כבר שבע שנים ועוד כמה חברים שלו. אני מרגיש כל כך חסר משמעות, חסר צבע, חסר אופי. אני מרגיש שכשאלך לאף אחד לא יהיה אכפת, כשאנתק קשר עם החברים מהצבא לאף אחד לא יהיה אכפת. אני מרגיש בודד! גם עם בנות המצב לא מזהיר. אז לא, לפחות אני לא בתול, אבל אני עדיין לא פגשתי באישה שבאמת הרגשתי שהיא אוהבת אותי בכל ליבה, שהיא מאוהבת בי.. וכנראה גם לא אמצא אותה כי היא לא קיימת. אני לא יודע איך תוכלו לעזור לי, אני לא מאמין שתצליחו. אני רק יודע שככל שעוד יום עובר המחשבה על לסיים את התחושה המעיקה הזו ואת החיים האלה גוברת. אני אולי נשמע ממש דכאוני ואף אחד לא היה אומר את זה עלי מבחוץ אבל ככה אני מרגיש. אני סובל. אני כלוא. אני רוצה שהתחושות האלה שרודפות אותי כל החיים יעזבו אותי כבר! אני רוצה למצוא מישהי אמיתית, מישהי שאכפת לה, שיהיה לה אכפת ממני, ואני רוצה חברים שיהיה להם אכפת ממני. אם זה לא יקרה אני באמת לא אהיה מסוגל לחיות יותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות