היי
כאמור אני רווקה באמצע שנות ה-20 לחיי.
בשטח אני לא יוצאת מגדרי לחפש חבר, כלומר אני עושה את מה שאני עושה (לימודים, עבודה, חברות) ואם על הדרך יצא לי להכיר מישהו אז סבבה, אבל אני לא מנסה יותר מדי (לא ממש ניגשת למישהו, לא באתרי היכרויות, לא מבקשת שידוכים וכו'). האמת היא שאני גם עסוקה בדברים שלי, בטרדות היום יום, ואני רוצה מישהו לחלוק איתו את חיי, לא אחד שיסבך אותם, גם ככה קשה לי כרגע ואני צריכה לקבל החלטות ולא להיות מוטרדת מעוד משהו, ובוא נודה על האמת רוב הבחורים (היו לי כמה קשרים ארוכים וקצרים) מוסיפים טרדות על החיים האלה. לא רוצה יזיזות, לא רוצה סטוץ, רוצה חבר.
באופן כללי כשאני מסתכלת לאחור על הקשרים שלי אני נשבעת שאני רואה בהם מעין מרכיב דומה לזנות: אחרי שמחזיקים איזה חודש בלי, מתחילים לשכב, ותמיד הסקס שם. הסקס הוא העיקר, לא השיחות, לא העזרה שאני נותנת (זה מובן מאליו עבורם), כל הנחמדות שלהם נועדת להוביל לסקס. באופן תמים אני חושבת שאנשים נחמדים כי הם כאלה. למה צריך מראש לחשוד בכל גבר? איך אני אמורה לסמוך על גברים? כשאני מתחברת עם חברה חדשה אני לא חושדת בה שיש לה מניע נסתר. למה עם גברים צריך תמיד להיות בכוננות? זה מתיש ולא מרגיע, ושוב, כמו שאמרתי, עוד מוסיף על טרדות היום יום.
כשאני רואה גבר אוטומטית כל החשדות עולים... והם קולטים את זה, הם רואים שאני חשדנית ומתגוננת ופשוט עוברים לבחורה הפחות-חשדנית שלידי. לא מאשימה אותם, פרט לזה שתנו לי צ'אנס. אבל בעולם שלנו נדירים האנשים שייתנו צ'אנס שני.
בקיצור, אני זקוקה לעצה, איך מכירים מישהו בשלב הזה בחיים, איך מורידים את כל החשדות לגבי המין הגברי? איך מגיעים למצב הזה שאת משדרת מוכנות להאמין במישהו ולסמוך עליו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות