אז ככה , עוד לפני תחילת הטירונות והגיוס ההיתי בידכאון קל עקב בעיות בבית , הדיכאון התבטא בבעיות אכילה ובבולמיה לזמן קצר (הצלחתי לצאת מזה\)
עם הגיוס לצהל והאחריות שנאלצתי להשאיר מאחור(עזרה להורים , ביקור אח אוטיסט ועוד)
נכנסתי מלדיכאון עמוק משהאמנתי שזה אפשרי.
כל יום אני בוכה , בלילות כמעט ולא יושן ועולות לי לראש מחשבות לא נורמטיביות .
התנחמתי בזה שקבעו לי שיחה עם הקבן , זה החדיר בי תקווה ועם כל הקושי הרב הצלחתי לעבור שבועיים קשיים ביותר שבהם כל יום בכיתי ואכלתי בלי סוף ופיתחתי בעיה חמורה של בולמיה.
כשהגיע השיחה עם הקבן שפכתי לו את כל בעיותי וצרותי (כלכליות , משפחתיות , המטלות שהשארתי מאחור), אך הקבן עדיין לא ראה לנכון לתת לי עזרה וביקש שאבוא אליו שוב עוד שבועיים.
בינתיים הדיכאון הולך וגדל , אני מאבד סיבה להמשיך עם החיים כי זה מרגיש לי כמו סבל..
אני יודע שאני צריך עזרה , אני רוצה את העזרה הזאת , אך לפי המצב אינני יודע איך לקבל אותה.
אני מתחיל לאבד תקווה, מה עוד אני יכול לעשות????
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025