בזוגיות 3 שנים שהפכה לגיהנום, לא מפסיקים לריב ואני מתפללת שיהיה לי את הכוח לעזוב

שלום לכולם
אם אני אתחיל ואספר הכול זה לא יגמר לעולם.
אני בזוגיות 3 שנים כבר עם מישהו שכשהכרתי אותו נכנס לי ללב מהרגע הראשון
הוא היה מקסים
מתחשב מכבד ואוהב , תמיד דיבר אליי יפה ולא פגע ברגשותיי.
היה גן עדן במשך שנה וחצי.
באמת אהבנו היינו מאוד מאוד אוהבים והיה לנו כיף יחד מאד.
מיותר לציין שגם חיי המין שלנו היו מצויינים.
אבל...
לפני שנה וקצת המצב התהפך לחלוטין
הריבים בנינו היו בלתי נסבלים, מגעילים וחסרי כבוד ,
היו מגיעים לצרחות ולבכי בלתי נשלט על ידי ולהמון קללות.
הרוב היה בגלל שבן זוגי לא היה מכבד אותי ובכל ריב גם שאני לא הייתי בסדר ואני יודעת אבל הוא התחיל לקלל
זה התחיל במפגרת ומטומטמת ועבר לדברים קשים יותר כמו זונה , שרמוטה, קללות על המשפחה שלי ועוד ברכות " כאלו ואחרות...
בוא נגיד שכמו כל מישהי שאוהבת וזוכרת את הטוב לבן זוגה נשארתי איתו .
סלחתי ואז היו שבועות וימים טובים ...(אגב גם שהיה לנו טוב ביחד בשנה וחצי הראשונות היינו רבים אבל לא ככה)
ומפה לשם אני גם קיללתי כשהוא קילל
התחלתי במפגר ומטומטם
ואז שהוא קילל אז גם אני המשכתי מכעס וקיללתי תמות ובן זונה
וגלשתי כמו שהוא גלש לקללות על המשפחה שלו.
בקיצור שני מסובכים שאוהבים להכאיב ולפגוע אחד בשני.
אני תמיד בוכה
כואב לי שזה מגיע למצב כזה
הוא חושב שמהצד שלו הכול טוב
הוא תמיד תוקף אותי ומאשים אותי
יש פעמים שאנחנו ממש רבים שהוא פוגע בי פיזית
פעם אחת זרק עליי שקית קטנה של פיצוחים
בפעם השניה עיקם לי את האצבע ואת היד כזה ולא עזב עד שהתחרפנתי.
היו גם כמה פעמים שירק עליי וסירב לדבר איתי שבועיים ואמר שלא יסלח לי ושהוא לא מתכוון לדבר איתי גם אם זה יקח חודשים
למרות שהוא קילל את המשפחה שלי גם ולא אני רק התחלתי.
לא משנה,אני באה ואומרת דבר כזה אני עדיין אוהבת אותו
הוא מרגיש לי שכבר לא.
אגב אנחנו כבר לא שוכבים
כי כל הזמן אנחנו בריבים, וגם אני מלאה והוא כל הזמן מעיר על זה.
אני מיואשת
אני מתחננת בלילה לאלוהים שיתן לי את הכוח לקום וללכת ולחיות עם הכאב והשברים בלב בגללו אחרכ
ואני כמו שהוא אומר - לא עושה את זה ורק מאיימת
כאילו בבוקר שאחרי האופי הזבל שלי שוכח ורוצה להשלים
והוא לא.
אני ממש מיואשת אני לא רוצה לעשות כלום ואין לי חשק לכלום
הגעתי למצב שאני לא קונה או עושה דברים בשביל הבית כי אני יודעת שנריב ושאני מבזבזת סתם כסף וזמן והשקעה על דברים שישארו לדיירים אחרי או סתם לו במידה וישאר.
זה נורא ואני באמת עצובה ברמות קשות.
לא משנה כמה אני מדברת איתו הוא תמיד ישתיק אותי אם לא נאה לו לדבר או בכלל אם הוא לא רוצה לשמוע אותי או שאני אומרת דברים שלא מעניינים אותו הוא אומר שהם שטויות.
בקיצור אני מרגישה נטל , מרגישה כמו מטומטמת שרימו אותה שכשאוהבים נשארים ומתקנים ולא אלימים ולא פוגעים במילים.