אני שואלת את עצמי האם יש טעם לנסות ולהתאמץ בכלל, האם עוד יש סיכוי? אולי זה כבר מאוחר מידי ועשיתי הכל כדי להרוס?
אז ככה: אני בת 17 עוד חודשיים ועולה ליא בגריות והכל, אני רוצה ממש להצליח בחיים אבל זה מיאש זה מרגיש כאילו אין לי סיכוי.
ההורים שלי במצב כללי גרוע! ובדרך כלל מי שמתחיל במצב כזה נשאר בדיוק באותו המצב או גרוע יותר.
אני לא הולכת להתחתן ככה שכל הפרנסה תהיה עלי ובכל זאת אני אישה זה טיפה יותר קשה להצליח.
לפני שנתיים בערך הרגשתי ממש גרוע עם הכל ולא ידעתי איך לבקש תצומת לב כולם היו מתעלמים ממני בבית ספר תמיד נושא השיחה היה מישהו אחר תמיד אני הייתי ״הפסיכולוגית״ ובבית תמיד זה היה שני משפטים:״איך היה בבית ספר?״
״בסדר״
״רוצה לאכול?״
״כן/לא״
אני חושבת שאני בעצמי לא ממש ידעתי איך לתקשר עם אנשים בכל מקרה בגלל שלא ידעתי איך להשיג תשומת לב חתכתי(זה היה בתקופה שכולם חתכו ידעתי בדיוק מה אני רוצה להשיג) אבל הייתי מטומטמת השאלה אם בעתיד כשאני ארצה להתקבל לעבודה יראו את זה או לא?
אני לא אוהבת כל כך את המקצועות ההומנים:פסיכולוגיה ביולוגיה וכל אלו אני רוצה בעתיד לעבוד במשהו שאין בו כל כך הכנסות-משחק, פילוסופיה או להיות סופרת.
עד גיל מסוים לא למדתי
ולצבא כנראה לא יגיסו אותי כי יש לי צליאק.
בקיצור עד שהתעוררתי והבנתי שאני רוצה לעשות עם עצמי משהו כדי לא להיות במצב של ההורים שלי זה פשוט נראה לי מאוחר מידי מה אתם חושבים שווה להמשיך ולהתאמץ או שעדיף לוותר מראש ולהכנע לעבודה שאני לא אוהבת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות