החלטתי שזהו, נמאס לי, אני רוצה לעבור בית ספר

שלום לכולם,
אני נמצא בסיטואציה מסובכת ואני צריך כאן את עזרתכם חברים...
הרחבתי כאן הרבה, שתדעו מה השיקולים פחות או יותר. אז למי שאין לו כוח לקרוא את הכל יכול לדלג לפסקה השלישית (רואים, אפילו סידרתי לכם את זה בפסקאות, שלא תגידו שאני לא נחמד D:)

אז ככה,
בתחילת השנה אני ייעלה לכיתה יא'. שעליתי לי' (אחרי החטיבה), מי שגר בעיר שלי היה צריך לעבור לבית ספר אחר מתוך ארבעה בתי ספר, יש בית ספר אחד שלשם רוב הילדים שלמדו איתי עברו ויש כאלה שהתפצלו לשלושה האחרים.
אני, מרוב טיפשותי, הלכתי לבית ספר הראשון, זה שרוב הילדים עברו אליו. הוא נראה לי בית ספר יחסית טוב, וגם לא שמעתי דברים טובים על השני והשלישי. הבית ספר הרביעי נחשב גם טוב מאוד, ויש לי חברים שלומדים שם, אבל היא בעיר מסובכת, למדתי שם מכיתות ד-ו (הייתי ילד בעייתי, העיפו אותי בתי ספר ביסודי) והסתכסכתי עם מלא ילדים משם, והייתה עליי שם סטיגמה מטורפת, אז לא רציתי לשמוע בכלל על האופציה הרביעית.
אחרי שנה בבית ספר הראשון, אחרי שנה שסבלתי בו, הבנתי שרע לי שם מכל הבחינות. בקטע החברתי - הבית ספר מלא בילדים חשים בסגנון שאני לא אוהב, ואני יודע שבכל מקום יהיו כאלה, זו לא הבעיה. היו לי את החברים שלי מהעיר, הייתי יכול להכיר עוד ילדים מהבית ספר, אבל יש גם ילדים מהעיר שלי ששונאים אותי ודווקא הילדים ששונאים אותי התחברו לילדים מהבית ספר הזה, כולם נהיו חברים שלהם וכל המוניטין שלי נהרס. גם רבתי עם אחד מהחברים הטובים שהיו לי שם, ריב רציני, אז השנה המצב יהיה אפילו עוד יותר גרוע.
גם לימודית המורים שם חרא, המחנך שלי חרא כל הכיתה שלי שונאת אותו, גם הכיתה עצמה מתפרקת מלא ילדים עוזבים את הכיתה או את הבית ספר, הבית ספר לא שם זין על התלמידים, ויש ילדים שצריכים עזרה, בעיקר ילדים כמוני עם בעיית קשב די רצינית, אני רוצה שיינסו לעזור לי ולבוא לקראתי ולא שיגידו לא "דחוף ריטלין לתחת ותתמודד". תמיד התלמידים בוכים לעזרה ואומרים להם זה מה יש, ככה זה. אי אפשר ללמוד ככה.
גם מבחינת מרחק והסעות, הבית ספר יחסית רחוק, שלא לדבר על ההסעות שמאחרות לפחות חצי שעה-שלושת רבעי שעה, ועם הפקקים שיש היום... אני יוצא מהבית בשבע וחצי (אל תשכחו שאני גם צריך לקום בשש וחצי בשביל להספיק להתארגן לבית ספר כמו בן אדם) וחוזר הביתה כמעט בארבע בצהריים, כל פאקינג יום. שלא לדבר על ימים ארוכים... אז בכלל נשרף כל היום.
גם מבחינת מגמות, אני נמצא במגמת תיאטרון, המגמה שם פשוט בדיחה. המורה יחסית בסדר, אבל התלמידים שם הכי לא כישרוניים שיש, וגם לא רציניים בשיט. גם המורה התחילה לחפף בזמן האחרון... והמגמה השנייה אני שם סתם מחוסר ברירה, ואני בפיגור בחומר.

בקיצור - החלטתי שאני רוצה לעבור לבית ספר הרביעי. יצא לי להיפגש כמה פעמים עם ילדים שהיו איתי שם ביסודי, והם שכחו, בכל זאת, מתבגרים ומשתנים... וגם הילדים ה"בעיתיים" (האלה שתמיד היו עושים לי בעיות והייתי רב איתם קבוע) לפי מה ששמעתי לא בבית ספר הזה. הבית ספר טוב מכל הבחינות שאמרתי, המרחק - עשר דקות נסיעה, עיר מאוד מאוד קרובה, לא ידוע לי על בעיות עם ההסעות. לימודית - בטוח הרבה יותר טוב מהבית ספר המחופף שאני נמצא בו עכשיו... מגמות - המגמת תיאטרון היא בין ההכי טובות באיזור. תמיד אמרו לי שאם תיאטרון הכי חשוב אז כדאי ללכת לשם. גם פגשתי ילדים שנמצאים שם באיזו יציאה וסיפרו לי שזה ממש טוב שם, רואים עליהם שהם שמחים. רק דבר אחד נשאר וזה חברתית - את זה עוד אי אפשר לדעת, אבל המצב שלי בבית ספר הנוכחי הוא חרא, אז אין לי מה להפסיד, חוץ מזה אני מאמין שאני אסתדר. אני לא ביישן, ההפך, אני בן אדם מאוד חברותי עם הרבה ביטחון, מהאלה שתוך כמה דקות יכולים להשתלב ולהתחבר לכולם. חברתית היה לי חרא כי אז הייתי שונה, אחרי שהשתנתי הסטיגמה נשארה, ובכללי אני לא אוהב הרבה מהילדים שאיתי בעיר...

דיברתי כבר עם אמא שלי, היא לא כל כך... נלהבת לשמוע על זה, אבל היא אמרה לי שלדעתה כדאי לי להישאר, כי זה "כולה שנתיים" (אני אפילו לא יגיב על זה...) אבל אם אני ממש רוצה לעוף משם ורע לי שם, אין מה לעשות ואי אפשר להחזיק אותי בכוח. עכשיו הבעיה היא אבא שלי... תראו, אבא שלי הוא בן אדם מאוד חכם ואינטילגנטי, מאוד מבין עניין והגיוני אבל... אף אחד לא מושלם. ותמיד שאני מבקש ממנו דברים כאלה יש שתי אפשרויות:
1) הוא לא ייקח אותי ברצינות, יגיד לי "אתה סתם לא יודע מה אתה רוצה מהחיים שלך, תפסיק לדבר שטויות ואני לא רוצה לשמוע על זה יותר". אם אני יגיב על זה וימשיך לנסות, אז אם היא לא הייתה, אז תתחיל האפשרות השנייה -
2) הוא ייתעצבן ויתחיל לצעוק עליי שאני סתם חמור שמוצא תירוצים לכל דבר, לפעמים יש לו בעיות של התקפי זעם...
(שלא תחשבו לא נכון, זה לא הדימיון שלי משחק איתי בגלל הפחד, זה קרא כבר כמה פעמים)
בקיצור, בין אם זו תהיה אפשרות 1 ואם אפשרות 2 אני עדיין ייצטרך להתעמת איתו והאמת היא שאני די מפחד... היה די שקט בבית והדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו זו עוד אחד מההתקפי זעם שלו, שהוא בהתקף זעם הוא לא שולט במה שיוצא לו מהפה, הוא אומר דברים נורא מעליבים מנושאים נורא רגישים, מעליב אותי ואחרי זה מעליב את אמא שלי. הוא לא אלים או משהו אבל עדיין זה ממש לא נעים. הצד החיובי הוא שהוא מאוד מודע לבעיה שלו ואחרי התקף זעם הוא מסתגר קצת בחדר נרגע ואחרי זה בא אלינו ומתנצל (ממש רואים עליו את החרטה, הוא לא עושה את זה מרוע, בתכלס כי אכפת לו). ובשנתיים האחרונות הוא הרבה יותר שולט בעצמו עכשיו, הוא הרבה יותר רגוע, הוא כבר בקושי חוטף התקפי זעם. זה למה אני לא רוצה להרגיז אותו עכשיו ו"להרוס לו", כמו שכבר אמרתי הדבר האחרון שאנחנו רוצים עכשיו זה עוד התקף זעם, אנחנו מנסים להימנע מלעצבן אותו.
אני צריך את עזרתכם, מה להגיד לו? איך לשכנע אותו להקשיב לי ולקחת אותי ברצינות? איך להימנע מעוד ריב רעשני מאוד בבית (לפעמים שהצעקות שלו נמאסות ושאני רוצה שהוא ייקח אותי ברצינות אני יודע לצעוק בידיוק כמוהו, אבל אני לא רוצה להגיע למצב כזה)?
תודה לקוראים ולעוזרים, אוהב אותכם (: