הכרתי את חברה שלי שאיתי היום ממש בסיום התיכון, כשהייתי בן כמעט 18. היא קטנה ממני בשנתיים, כשאני סיימתי את כיתה י"ב היא סיימה את כיתה י', והכרנו מהבית ספר שלדמנו בו יחד. היא החברה הראשונה (הרצינית) שהייתה לי בחיים, ולמעשה אנחנו ביחד עד היום כבר 5 שנים תכף.
אין צורך לציין שהיא נהייתה ממש בת משפחה אצלי, מכירה את כל המשפחה המורחבת ואני מכיר את שלה. עברנו הרבה ביחד - החל מהגיוס שלי ועד לשחרור שלה, עליות מורדות ומה לא (בכל זאת 5 שנים..).
כמו שציינתי בהתחלה, היא האהבה הראשונה שלי, אבל אני לא שלה. היא הראשונה שלי, אבל אני לא הראשון שלה. היו לה אהבות לפניי, היו לה התנסויות אבל לי - היא הראשונה בהכל.
בחצי שנה האחרונה עולות וחוזרות בי מחשבות של בזבוז הגיל הכי יפה בחיים.. כרגע אני בן 22, ואני עדיין התנסיתי בכל חיי רק עם בחורה אחת. תמיד אני מסתכל לחברים שלי, שם אני רואה התנסויות, חיזורים חדשים, אהבות חדשות ומתחיל לקנא בהם כי אצלי תמיד יש את אותה אחת.. מצד אחד אני שמח - כי אני באמת מרגיש שזכיתי בבחורה טובה מבית טוב, שאוהבת אותי ויודעת עליי הכל, וכמובן שגם הפוך. מבחינת התאמה אני יודע בוודאות שזו התאמה מושלמת. הבעיה אצלי היא המחשבה של חברה אחת במשך כל החיים, כי מבחינתה אני והיא זה לנצח, יש כבר רמיזות שבעוד שנה-שנה וחצי להצעת נישואין ואני עדיין מרגיש שפיספסתי ואני עדיין התנסיתי רק עם בחורה אחת כל חיי, לא ראיתי שום דבר..
השאלה שלי מה לדעתכם אני צריך לעשות? מצד אחד אני מרגיש שזכיתי וירגיש פספוס לאבד אותה, מצד שני המחשבה על "בזבוז" הגיל הזה שובר לי את הלב.. היא נמצאת בראש ומנסה להילחם בלב, שאומר להיפרד. מה לדעתכם אני צריך לעשות?
תודה!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025