הייתי בזוגיות של חודש עם הבחורה שאני חושב שאני והיא זה פשוט גורל. היא הייתה כל מה שאני מחפש בבחורה - חמודה, עדינה, אינטיליגנטית, חכמה ברמות, מגניבה, הייתה כימיה, הייתה נשיקה. היה הכל.
נפרדנו בגלל מרחב פיזי (היא גרה באילת) והיא בחרה לא להמשיך את זה כי שנינו בצבא ולדעתה לא ייצא לנו להתראות זה עם זה יותר מפעם בחודש. (לדעתי זו הייתה טעות, אבל מה שהיה היה). אמרתי OK, והמשכתי הלאה. כיביכול.
הגעתי לבסיס שלי ושם אני פשוט לא מצליח למצוא מישהי כמוה.
הבנות שם פשוט לא בטעם שלי. אני הייתי ונשארתי מאוד בררן בבנות,
אני יודע בדיוק מה אני מחפש, ואם זה קצת פחות - אני ישר פוסל.
אני פשוט לא מצליח להתנתק מהאושר שהיה לי איתה, להיזכר איך היא הייתה כל מה שחיפשתי, ועכשיו.. אני פשוט לא אצליח למצוא. אני כל הזמן במחשבות שאולי היא כבר עם מישהו אחר. אולי היא כבר המשיכה הלאה, אבל אני - עדיין תקוע.
אני נראה טוב, בנות מתחילות איתי, מתאמן בבסיס (סגור), רץ, ומתעסק בתחביבים שאני אוהב. בסופו של יום, אני נשכב במיטה, אני לבד, וחושב עליה ועל מה היה יכול להיות אם לא היינו נפרדים.
הגעתי כבר למחשבות שאחרי שהיא תסיים את הצבא נוכל כבר להתאחד.
אלו מחשבות שכרגע מקבעות אותי ולא נותנות לי להתקדם!
מה עושים? איך מעיפים אותה מהראש?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025