נמאס לי, פשוט נמאס לי, שכל פעם שמסתכלים עליי ברחוב אני אומרת לעצמי עוד שנייה יזיזו את המבט לצד השני כי אני לא מעניינת, לא יפה במיוחד ורואים שאני חסרת ביטחון עצמי.
נמאס לי שאני פאקינג (סליחה על המילה) נעלבת מילדה בת 8, שאמרה לי שיש לי שיניים כמו של אמא שלה, "יבולטות כאלה" ועוד אחרי שהיה לי גשר שלוש שנים.
האמת היא שבניתי את הביטחון העצמי שלי מכל האבנים שזרקו עליי במהלך השנים, כן, אומנם זוהי קלישאה, אבל עברתי לא מעט בחיים, אני אף פעם לא מזכירה את זה, ולא מספרת על זה לאף אחד, אם נהיה אמיתיים, אף אחד מכל החברות/ידידים שהיו לי פעם לא ידעו. אבל זה לא משנה, אני במילא לא משתמשת בזה ולא נותנת לזה להכתיב לי את החיים, ממשיכה הלאה. אבל לאחרונה הביטחון העצמי שוב התמוגג. סעמק, אני לא נוהגת לקלל , אבל פשוט סעמק.
לא יודעת איך, כיצד ומה לעשות . יודעת שאם אין אני לי מי לי, אך יחד עם זאת גם למדתי שהגבול הדק בין אינני להנני דק.
תודה על ההקשבה, או משהו כזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025