התקשרתי, זה היה קשה, זה היה מביך, זה היה מוזר, אבל יותר מהכל-
אני לא יודעת אם זאת רק אני או שזו הייתה הכוונה, אבל באמת הרגשתי שזאת שדיברתי איתה שפטה אותי, כשהיא אמרה שזה לא אשמתי יכלתי לשמוע בצורה הכי מובנת שאפשר שהיא אומרת את זה רק כי היא חייבת אבל שזה לא באמת מה שהיא חושבת.
כל מה שאמרתי היא חזרה עליו- וזה היה ממש לא נעים, זה מראה על תחושה של פקפוק וספק במה שאני אומרת, מאוד נפגעתי..
ובסוף, כשכבר הגעתי למצב שבכיתי כל כך שלא יכלתי לדבר היא פשוט אמרה-"כדאי שנסגור, ביי".
לא יצאתי בטוב מהשיחה, אני פגועה מאוד, ואם קודם ידעתי שזה אשמתי בתוך תוכי עכשיו קיבלתי לזה אישור, ואישור ממישהי שעובדת בזה.
אז זה רשמי- אני אשמה. אני מגעילה. אני אחראית ואני לא הייתי צריכה לתת לזה לקרות.
מאז השיחה המצב שלי אפילו החמיר, ברחתי לשתייה, אני שותה המון, ולא מפוזה, אני שותה לבד בבית, כי קשה..
גם לפני שתיתי אבל עכשיו? עכשיו כמעט כל יום
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות