כן.
שלום רב.
בגיל 17 כאשר הגיע הצו הראשון ליידי, נכנסתי לדיכאון ופחד. לא רציתי לשרת בצה"ל מכוון שלא ידעתי מה אוכל לעשות שם בכלל.
לא יוכלתי להיות קרבי בגלל האסטמה שלי, ופחדתי.
עקב כך בחרתי לעשות שירות לאומי -בבית ספר דמוקרטי - למשך שנתיים, בנוסף לשנה אחת שבה התדנבתי. כך שהיו לי שלוש שנים "שירות" כמו כולם.
כעט אני בן 22, ולפני זמן מה התחלתי להבין שעשיתי טעות בכך שלא התגייסתי. באותו הרגע של הגיוס היה בהחלט פחד וחשש (כמו שיש אצל כולם, אני בטוח) אך מעבר לזאת אני פשוט חשבתי על עצמי ועל צרכיי האישיים. לא רציתי לשרת כי זה לא היה לי נוח...
במילים אחרות, היה פחד מהגיוס, אך באותה מידה היה חוסר רצון.
("לא בא לי..." ממש כמו ילד בגן)
כמו ילד קטן שלא רוצה לאכול ירקות, ומעדיף לאכול ממתקים במקום. למרות שהירקות לא טעימים במיוחד הם בעלי ערך תזונתי חשוב יותר ממתקים...
כמו הצבא, הוא אולי לא אופטמלי אך הוא לדעתי חשוב וחלק אינטגרלי מהחיים בישראל.
בכל מקרה כיום העובדות הן:
לאחר מאבק ארוך שלי עם הצבא, יש באפשרותי להתגייס, אך הצבא לא ממש מעוניין בי.
אוכל להתגייס אך לא לשום תפקיד שדורש לחץ, אחריות או להיות מרוחק מהבית.
פחות או יותר הרשימה של תפקידים שאספתי ואישרתי עם הקב"ן שאוכל לעשות לפי הרצון של צה"ל הם:
* פקיד שלישות.
* נהג.
* עבדות רס"ר.
*ש"ג.
*אפסנאי.
שאלתי היא כזו:
האם כדי לי להיכנס למערכת שכל כך לא רוצה אותי? ומעבר לכך האם אוכל לעשות שירות משמעותי? (לי ולצה"ל)
האם כדי לי להתגייס עכשיו לתפקידים כו לא נחשקים רק כדי לגרום לעצמי להרגיש טוב? או להתקדם עם חיי?
אשמח לקבל כל תשובה שהיא.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025