שלום.. אני מתחרפנת.. בימים האחרונים אני חושבת יותר מידי. ולא מחשבות טובות בכלל, לא מצליחה להגיע לשלוות נפש. אני בת זקונים בת 25 ואני מרגישה שהחיים פשוט עוברים לידי בלי שום תכלית. כל מה שבא לי לעשות זה רק לישון ובעקבות כך אני חושבת הרבה על כמה לא טוב לי וכמה הייתי רוצה להעלם מהעולם ולתת נחת להורים שלי. הם רואים שאני בדיכאון וזה כל כך מצער אותם וממש כואב להם. אני לא רוצה שהם ירגישו ככה אבל אני לא שולטת ברגשות שלי.. אני מרגישה כאילו אם לא הייתי פה היה להם הרבה יותר קל. ומצד שני אני גם מפחדת לעשות משהו כי אני יודעת שאם לי יקרה משהו גם להם יקרה. אני עובדת.. עוד מעט אתחיל ללמוד. כשאני בחוץ אני מחוייכת אבל מבפנים כל כך ריקה ועצובה, על מה? אני לא יודעת!!!!!! לא חסר לי כלום.. אני אוהבת את איך שאני נראת. אז למה בכל זאת אני מוצאת את עצמי בתחתית?? במקום להנות מהחיים שלי בגיל 25 אני רק קוברת את עצמי ואת ההורים שלי יחד איתי! רע לי. ואני חושבת כאילו מה יהיה כשיהיה לי בן זוג? אני מתביישת לומר זאת אבל כל השנים האלה קיבלתי פינוק מטורף מההורים שלי ולא הייתה לי הזדמנות להיות טיפה עצמאית. אני לא יודעת לבשל.. בקושי חביתה אני מכינה. אני מרגישה לא מוצלחת ונטל על כל הסובבים אותי. אני צריכה עזרה.. אני לא יודעת מה לעשות... לא בא לי לצאת עם חברות וגם לא לשתף אותן כי הן לא יבינו.. נמאס לי!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות