סיפור אהבה בלתי נשכח... היא שוב פעם חזרה לי לחיים פתאום

לפני שאני אתחיל .פרסמתי פה לפני חודשיים בערך שני פוסטים שמתקשרים למה שאני הולך לכתוב כרגע. חשוב שתקראו אותם לפני. זה ארוך...אבל אני חייב ייעוץ . אשמח שתעזרו לי ....מרגיש מבולבל .
הפוסט הראשון https://www.askpeople.co.il/question/76569
הפוסט השני https://www.askpeople.co.il/question/78703

אני אתחיל מהנקודה בה הפוסט השני הסתיים . אני ינסה למקד את זה כמה שאני יכול. ולהיות כמה שיותר ברור .

אחרי שעזבתי את הדירה שלה. שקעתי במחשבות. לא נכסנתי לדיכאון אומנם אבל לא הפסקתי לחשוב עלייה. החלטתי לשאול אותה בפעם האחרונה אם היא באמת סגורה על זה. אם היא באמת רוצה לסיים אם זה. ולנתק את הקשר. ולשכוח אותי. שלחתי לה הודעה בפייסבוק. הייתי מתקשר אבל אני מחקתי את המספר שלה. ולא היה לי דרך להשיג אותו. שאלתי אותה בהודעה אם היא באמת רוצה לסיים את הכל. אם היא שלמה אם זה. כמובן שאמרתי לה שאני לא שלם אם זה ושאני אוהב אותה. היא ראתה את ההודעה כעבור יומיים .ולא הגיבה לה. הבנתי שפה זה נגמר. שלחתי לה הודעה אחרונה שבה אני נפרד מימנה סופית . ושהיא כנראה שלמה אם זה . המשכתי הלאה. עשיתי עבודה עצמית רבה בכדי לשכוח אותה וזה די עבד לי. העסקתי את עצמי. עשיתי ספורט. עבדתי. נרשמתי לקורס . מה לא. פתאום ביום שבת האחרון . אני מקבל הודעה מימנה בפייסבוק . היא לא כתבה כלום . היא שלחה לי "לייק" . ישר עקמתי פרצוף ואמרתי לעצמי "מהיא רוצה מימנה עכשיו" התעצבנתי. שאלתי אותה לפשר הדבר. היא אמרה שזה היה בטעות . שהיא נכנסה לשיחה .חשבה עלליי. ולחצה בטעות על "הלייק" אוקיי. כמובן שלא רציתי ליפול "במלכודת" אם לאפשר לקרוא לזה ככה.
אמרתי לה " אוקיי. .המשיכי בשלך .לא קרה כלום..ביי" לא רציתי להמשיך לדבר איתה. כי ידעתי שאם נכנס לשיחה הכל יחזור. ולא רציתי להכנס לכל הסיפור הזה שוב. אמרתי לה "ביי עזבי אותי" דברים בסגנון. עד שהיא אמרה לי את הדבר הבא..ששבר אותי...
היא אמרה לי שגילו לאבא שלה סרטן .והוא במצב קשה. ושהיא איתו בבית חולים .ושבגלל זה היא נכנסה לשיחה. כי האי נזכרה בסיפור שלי .(אבא שלי נפטר..) אז היא הרגישה הזדהות.
באותו רגע לא ידעתי מה להגיב. אבל הגבתי כמו כל אדם נורמלי בערך שהיה מגיב לסיטואציה הלא נעימה הזו אמרתי לה "אני איתך .אני פה . אני לצידך."
בקיצור רציתי להראות לה שהיא לא לבד ושאני פה אם היא צריכה אותי. ובאמת הרגשתי כך לא סתם אמרתי את זה. היא אמרה תודה רבה והשיחה הסתיימה.
כעבור כמה שעות בשעות הערב אני מקבל מימנה הודעה שבה היא שאלה
"אני יכולה להתקשר.מבלי שתרצח אותי???" כמובן שאמרתי לה שהיא יכולה. אבל יחד אם זאת זה הכניס אותי לבלבול . אמרתי לעצמי "מה היא רוצה מימני " מה היא רוצה לשגע אותי? דיברנו. ניסיתי לנחם אותה. היא בכתה לי בטלפון. היא אמרה לי שהיא הרגישה שרק איתי היא יכולה לדבר. שרק איתי היא מרגישה פתוח. עדיין הייתי מבולבל. לא הבנתי בדיוק מה המטרה שלה. הרי בקלות היא יכלה למנוע את הכל. ולא לספר לי על אבא שלה. והכל היה חוזר לקדמותו. כפי שהיא רצתה (לפחות כך חשבתי...) אחרי יום לא יכולתי יותר ושאלתי אותה מה הקטע. מה היא רוצה...מה פתאום חזרת לקשר ככה ביום בהיר. אמרתי לה שזה משגע אותי שהיא מבלבלת אותי. אמרתי לה בצורה הכי גלויה שיש .."מה את רוצה מימני...תגידי לי תכלססססס" ככה.
ואז היא אמרה לי "אני רוצה לא לפחד לאהוב אדם שאני אוהבת..."
היאהמשכנו לדבר. אני א יפרט כל מילה ומילה אבל מימה שהבנתי מימנה . המקרה שקרה לאבא שלה גרם לה להבין שהיא עשתה סוג של טעות...שהמקרה גרם לה להבין שאני האדם היחיד שהיא יכולה לדבר איתו..להיות איתו..לשתף. המשכנו לדבר .
היא אמרה לי שהיא רוצה לנסות. אבל בלי לחץ . יש לי נטייה כזו שאני מודע אלייה שאני נורא אוהב להגדיר "קשר זוגי" וזה מה שלחיץ אותה. זה מה שהפחיד אותה בעצם.
שנורא לחצתי עלייה. עשיתי הכל מהר בלי לתת לה זמן לנשום. ואולי היא טיפה צודקת.
היא אמרה לי שהיא רוצה קשר אבל שניקח את הכל לאט. שנזרום . שנכיר אחד את השנייה. נשתף.נספר. נחווה. הכל הכל. ונראה לאן זה מתקדם. הבנתם אותי אני מניח...אבל מה שאותי לפחות עיצבן טיפה זה שדוקוא בגלל המקרה הקשה הזה שקרה לה .חזרנו לדבר. זאת אומרת. שדווקא בגלל שאבא שלי קיבל סרטן היא הבינה שהיא מפספסת פה משהו. זה נורא מערער אותי.
נפגשנו ביום רביעיץ נסעתי אלייה. המשכנו לדבר ולשתף .היא סיפרה לי את החששות שלה. היא אמרה לי שהיא נורא פוחדת שאני יפגע בה פיזית . שאני יכה אותה. בגלל אירועים שהיא חוותה בעבר. איך ששמעתי אותה אומרת את זה נפגעתי. חשבתי לעצמי "אני??מכה??"" אבל אז הבנתי שהיא לא אשמה. שזה לגיטימי שזה סוג של פוסטראומה.
שיתפתי אותה שאני מבין לליבה ושאני מבין אותה . ושאנחנו צריכים לעבוד על זה. להכיר אחד את השנייה. שנסמוך אחד על השנייה. שיתפתי אותה שגם לי יש טראומה מקשרים בעבר. אני נורא פוחד שהיא תקום ותעזוב אותי יום אחד. אמרתי לה שאני לא שולט בזה ושאני מנסה לעבוד על זה . וזה נכון...אני באמת מנסה לעבוד על זה חזק..!
בקיצור...אני מבולבל. מה אתם אומרים אחרי שקראתם את שלושת הפוסטים? יש כאן אהבה חזקה...היא אמרה לי שהיא הבינה שזה לא סתם . שהטבע מפגיש בנינו כל פעם מחדש. וכנראה באמת יש פה משהו. כמובן שאני מרגיש ככה גם. מה לעשות? איך להמשיך? אני מרגיש שהיא ממש שבירה ושכל דבר קטן יכול לפגוע ולהרחיק אותה מימני..אבל יחד אם זאת היא רוצה להתקרב. לא סתם היא חזרה לדבר איתי. איך לפעול? היא הבחורה של חיי!!!