האם אני בוגדת בחבר שלי?

שלום לכולם,

כפי שכתבתי בכותרת, אין לי מושג אם מה שאני עושה נחשב בגידה בחבר שלי??
עוד מאז גיל 15 אני מייעצת באתרי אינטרנט, ללא מעט אנשים. גדולים ממני,קטנים ממני, בשיעורי בית, בחיים, עבודה, לימודים ומה לא.

עד היום בגיל 20 חלק מהבחורים שייעצתי להם בעבר עדיין שולחים לי הודעות אחת לכמה חודשים, סתם ככה, על משהו קטן, אומרים תודה וממשיכים הלאה.

מזה כשנה וחצי יש לי חבר, שלא מקבל את ענייני הייעוץ שלי. הוא רואה את זה שמנסים להתחיל איתי...
לאחרונה אחד מהאנשים שאני מייעצת לו נמצא בתקופה קשה (עם החברה שלו) ולכן הוא שולח לי הודעות מעבר לרגיל, שופך את ליבו, ואני מנסה לעזור לו.
סיפרתי את זה לחבר שלי (אני לא מסתירה ממנו את הדברים האלה) ואמרתי לו שהוא שלח לי הודעה בחמש וחצי לפנות בוקר כהמשך לשיחה שהייתה לי איתו יום לפני זה(גם דיי צחקתי על זה, כי קמתי בסביבות תשע בבוקר וראיתי את ההודעה ןלא האמנתי שראיתי טוב את השעה,לא ייחסתי לזה חשיבות כי לא קמתי מההודעה).
ישר הוא עשה לי פרצוף של תשעה באב, לא דיבר,ואני לא מבינה למה?? אני מיליון פעם מסבירה לו שאני לא מדברת איתם על סקס, וכל מיני שטויות שלא לעניין, אני לא שולחת להם הודעות, הם שולחים לי ובתור ידידים אני מרגישה שאני צריכה לעזור להם (אופי שלי). אני לא אלך לבקר אותם, ולא אצא איתם! (אחרי הכל הכרתי אותם עוד מגיל 15!! למה שזה ישתנה עכשיו??)

**חשוב לי לציין שיש לא מעט ששלחו לי הודעות לא לעניין (עוד כשהייתי בלי חבר שלי,דיברתי איתם ומשם זה נגמר.) אז ישר אמרתי שיש לי חבר ומחקתי את השיחה.(מיותר לציין שאת הטלפונים שלהם לא שמרתי כי אין ולא היה לי צורך בהם).
אני לא פוזלת, ולא מחפשת משהו או מישהו לצאת איתו. אך איני רואה בעיה לשוחח עם אנשים שאיני מכירה, עד גבול הטעם הטוב. אני חושבת שזה מרענן ונחמד להכיר אנשים מידי פעם. הרי יש כל כך אנשים סביבנו, ולכל אחד סיפור החיים שלו.

אני מתחרפנת ולא יודעת מה לעשות, מצד אחד הוא עושה לי על זה פרצופים, ומצד שני אני לא מסכימה איתו כי באותה המידה הם יכלו להיות הידידים שלי מהבית ספר שאני נפגשת איתם מידי פעם ושופכת את ליבי. אז גם זה לא בסדר??
אני לא מוכנה לוותר על העקרונות שלי, כי זה חלק מהאישיות שלי ולא רוצה "להתכופף" בגלל שמשהו לא נאה לו, הסברתי לו שאני לא מושלמת וזה אחד מהמינוסים שלי, ושעוד מהפגישה הראשונה סיפרתי לו את זה ועצם זה שהקשר המשיך הוא היה צריך לקחת את זה בחשבון.
אחד מאלה שייעצתי להם שלח לי הודעה שהוא התארס לפני כחודש (פירגנתי כי ידעתי שהוא חיפש לא מעט זמן) מפה לשם התפתחה השיחה על הדת, והיהדות. ושוב, עשה לי פרצוף של תשעה באב כאילו אני מתפרפת. ואני מצידי רואה את זה כשיחת חולין (מה הבעיה שהוא אמר לי שהוא התארס?).

אני מבינה את הפחדים שלו, אני מבינה שאני הולכת פה על גבול דק, אך איני מושלמת. וזה אחד מהמינוסים שלי, אני אוהבת לעזור, לייעץ, ולאתגר את המוח עם בעיות של אחרים, זה גורם לי לקום עם חיוך בבוקר שאני עושה טוב לאחרים. האם אני עושה משהו שהוא באמת חמור? אתם הייתם יוצאים עם בחורה כזו? ואם זה לא מתאים, איך אני אמורה לנתק קשר?? פשוט לסנן? להגיד שזה לא לעניין?

תודה רבה למי שייעזור כי המצפון לא עוזב אותי!!