חבר שלי ואני מכירים כבר שנים. היינו ידידים מאוד טובים, תמיד הייתה בנינו כימיה מטורפת - והשנה אחרי קצת נתק נתקלנו אחד בשני באוטובוס במקריות מוחלטת, והבנו שזה משמיים...והיום אנחנו יחד שנה. מעולם לא היה לי חיבור כה מטורף עם מישהו שאני ככה יכולה לדבר איתו על הכל ולסמוך עליו בעיניים עצומות ולדעת שהכל יהיה בסדר.
האהוב שלי טס להגשים חלום ילדות שלו, ולהמשיך את אבא שלו, ולהיות רופא. הבעיה היא שהוא מתנגד לעשות פסיכומטרי, הדרישות בארץ איומות, כשבחו"ל דורשים ממך בסה"כ לעבור מבחן מסנן שלהם - ואם התקבלת אז התקבלת. ידעתי על נושא הטיסה עוד בטרם התחלנו את היחסים, אבל הוא תמיד היה אופטימי לגבינו וביקש שניתן לזה צ'אנס. שהוא רוצה לעבור את זה ביחד איתי, ושהוא מוכן לחכות בשבילי ולשמור את עצמו בשבילי.
אני כמובן בתור חברה טובה רוצה הכי לתמוך בו בעולם... מי אני שאמנע ממנו להגשים את החלום ולהיות מאושר?
שבוע הבא יש לי יומולדת 21...ושבוע לאחר מכן הוא טס. אני משתדלת להסתיר את הדמעות שיושבות לי בגרון... הכנתי לו הפתעה מהממת לקראת העזיבה שלו שעבדתי עליה במשך חצי שנה בסתר ביחד עם ההורים שלו וכל החברים שלו (גם חברים מהצבא וחברי ילדות שאין לו מושג בכלל שאני מכירה אותם) ואני הכי רוצה לעשות אותו מאושר...
אבל אני יודעת שאני השנה לא אהנה מהיומולדת שלי. אני יודעת שכל מה שאוכל אותי מבפנים זה שעכשיו פאקינג 6 שנים אני לבד. כל 4 חודשים הוא יחזור לארץ ל4 חודשים, ויש שיחות סקייפ , וואטסאפ, פייסבוק... היום לא חסר... אני יודעת שהוא לא יבגוד בי לעולם ואני יודעת שגם אני אשאר נאמנה לו עד הסוף... אבל אני מפחדת.
אני מפחדת שזה יתפרק, אני מפחדת מההרגשה של לראות זוגות סביבי מתנשקים וצוחקים ומתחתנים וחיים את החיים ורבים ריבים מטופשים יומיומיים...ולי תישאר הצביטה הזאת - כאילו להיות בזוגיות, אבל בעצם רוב הזמן להיות לבד ולחכות לפעם ב כשהוא חוזר הביתה.
השאלה הקשה היא - איך עוברים את זה? האם אני פועלת נכון? כי לרגע אני לא מפקפקת באהבה שלי אליו...אני רואה אותנו בעתיד ללא ספק. אפילו שזה מצב שמאוד לא אידיאלי לפנטז בו :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות