אבא שלי פגע בי מינית לפני 14 שנים, מרגיש שהחיים שלי נהרסו

שלום לכם. לפני 14 שנה אבא שלי פגע בי מינית. הייתי בשיא חיי הצלחה מסחררת כולם אמרו או שידרו לי שאני חתיך על הייתי ביחידה. ה טובות בצהל ואז בוקר אחד נכנסתי עייף הביתה ואבא שלי בא. זה התחיל בלספר לי שהוא נמשך לגברים ואז פתאום הוא התחיל עם נשימות כאלה מפחידות מיניות התקרב אלי והתחיל להתעלס איתי בפנים ולשלוח ידיים מתחת לחולצה. עד עכשיו אני מרגיש גועל בגרון ובא לי להקיא. מאז אין לי חיים. עזבתי מרצון את היחידה שהתקבלתי אליה מתוך איזה אלף שניסו כי פשוט לא רציתי לחיות. אני בדיכאון. אני שונא את.עצמי וכועס על עצמי שקפאתי מפחד על המיטה כשזה קרה במקום לברוח. אני על תרופות. מאז אני מתחיל דברים ועוזב בעצמי. לא מצליח בשום דבר התחלתי קריירה בחינוך והפסקתי באמצע. התחלתי קריירה בדוגמנות והפסקתי באמצע. השתתפתי בתכנית ריאליטי בערוץ 2 וכמובן שלא הגעתי למיליון. אפילו ניסו לשכנע אותי להיכנס לבית האח הגדול ואין לי כוח. אני משחק אותה מצליחן ומרשים וכו כלפי חוץ אבל הכול הצגות. אני לא עובד. לא מצליח. התחלתי עוד כמה דברים וגם תפקידי ניהול והפסקתי באמצע. אני מרגיש שהחיים שלי נהרסו בגללו. פעמיים התעמתתי איתו פעם אחת עם הפסיכולוגית שלי ולפני חודש וחצי רק שנינו. הוא מודה שהוא אמר לי שהוא הומו אבל הוא אומר שהוא לא זוכר שהוא נגע בי. אני אמרתי לו אתה לא זוכר שנגעת בי אבל אני לא אשכח בחיים ואני לא שוכח יום יום שעה שעה. אאחת האחיות שלי שסיפרתי לה לא מאמינה לי ומאוד נפגעתי ממנה. אני מפחד לספר לאמא ושהיא גם לא תאמין. לפעמים אני חושב שאולי אני מדמיין אבל אני יודע שזה קרה. הלוואי והייתי מדמיין :( היום יש לאבא שלי יומולדת ולא בא לי ללכת בכלל. עכשיו השאלה שלי היא כזו האם לסלוח לו או ללכת למשטרה? לכול צד יש יתרון. מצד אחד בא לי להיכנס בו אחרי שנים שהחלטתי שגם אני הומו אם הוא כזה עשיתי את זה בכוח כאילו הזדהתי איתו כזה כמו דפוק בשכל אפילו שאני ממש נמשך לבנות ונורא אוהב להתאהב ולעשות סקס עם בחורות. אחרי 18 שנים של סבל דיכאון ושתיקה, אחרי שהוא לא מודה. אחרי שאני כבר גדול והוא כבר ממש מבוגר ואני כבר פחות מפחד ממנו אז אני חושב פשוט להוציא את זה לפרסם בציבור וללכת למשטרה. מצד שני אני אומר לעצמי די תפסיק לסחוב אותו כול החיים על עצמך. תסלח לו ותשתחרר מהעבר. תסלח לו בשביל עצמך! אני שונא אותו על מה שעשה לי וחבר אמר לי משפט חכם מאוד "טינה זה רעל שאנחנו שותים בציפייה שהאחר ימות מזה" וזה מאוד נגע בי. אולי כדאי לי דווקא לסלוח לו לרחם עליו כדי להוריד מעצמי את התיק הכבד הזה של הטינות והטינופת של הרגשות שאוכלים אותי. לסלוח לו בשביל עצמי לא בשבילו! היום אחה"צ כולם חוגגים לו 75 אף אחד חוץ מאחותי לא יודע כולם שמחים ואני עצוב. לא רוצה ללכת. האם לתבוע אותו לגלות לכולם ולנקום בו להיכנס בו על כול מה שהוא עשה לי ועל כול השנים ששתקתי או לסלוח לו בשביל עצמי בדשביל להשתחרר מהתיק הכבד הזה בשביל שאולי אצליח להתפנות לעתיד חדש?! המטרה שלי היא להצליח בחיים ולא לדפוק אותו. לחוות הצלחה ולהתאהב לצאת מהדיכאון והתרופות הפסיכיאטריות להשתחרר מהעבר ולבנות.את עצמי אבל אני קרוע ממש קרוע מה הדרך הנכונה?!?! תעזרו לי בבקשה