להיות מעורבת יותר במצבו הלימודי הבעייתי של בנו של בעלי או לא להתערב?

בנו של בעלי עולה לכיתה ג' בשנת הלימודים הקרובה.
עוד כשהיה בכיתה א' זיהיתי אצלו קשיים ברכישת הקריאה והכתיבה, קושי בחשיבה חשבונית בסיסית וקשיים אדירים בהבעה בעל פה ובכתב. כמו כן ניכר שיש בעיית קשב וריכוז די משמעותית. חשוב לציין שאני מורה לחינוך מיוחד כבר כמעט 10 שנים, יש לי ניסיון רב בעבודה עם ילדים בגיל שלו ואף גדולים יותר בעלי לקויות למידה כאלה ואחרות, ניסיון בהוראה מתקנת, קריאת אבחונים וכו'.
כאשר שמתי לב לקשיים הסבתי את תשומת ליבו של בעלי בצורה מאוד עדינה וייעצתי לו לעקוב ולהיות בקשר יותר רציף עם המחנכת. נדהמתי גם לגלות שהם מעולם לא קראו לו ספר בתור פעוט או ילד קטן, אין כלל ספרים בבית. בעלי טען שאני אולי סתם מגזימה ובחר שלא לעשות עם זה דבר. אני מצידי לא המשכתי להעיר או להתייחס לעניין על אף שראיתי את ההידרדרות. בסוף כיתה א' הכל התפוצץ כאשר המחנכת זימנה את בעלי וגרושתו לשיחה בביה"ס בנוכחות היועצת בכדי לדבר על מצבו הלימודי וההתנהגותי. הילד סיים כיתה א' כאשר הוא לא רכש את הקריאה, אינו שולט כלל בנושאים שנלמדו בחשבון ומצבו לפי המיפוי עגום ביותר. בנוסף המחנכת אמרה שהוא מתחיל לפתח בעיית התנהגות ומפריע בשיעורים וכי הוא אינו מסוגל לשבת בצורה גרועה למשך יותר מ-5 דקות.
ייעצתי לבעלי לנצל את הקיץ בכדי לעזור לילד להשלים לפחות חלק מהפערים אך בתכלס לא נעשה דבר. בכיתה ב' חלה הידרדרות אף יותר משמעותית במצבו ובמבחן מיצ"ב שנערך בסוף השנה הוא קיבל פחות מ-30 (הציון הנמוך ביותר בשכבה). במהלך השנה המחנכת כבר ייעצה להורים על הוראה מתקנת ועל אבחון דידקטי ואבחון קשב וריכוז. כמו כן היא עדכנה אותם שמצבו ההתנהגותי מחמיר. גרושתו של בעלי שלחה אותו לשיעורים פרטניים אך כאלה שמכינים בהם שיעורי בית ולא הוראה מתקנת. הערתי לבעלי על העניין אך גם כאן הוא ירד מהסיפור די מהר ולא היה לו כוח להתעמת עם גרושתו (היחסים ביניהם מאוד גרועים). אף אחד מההורים לא מכין שיעורים איתו, הוא מכין אותם בצהרון וברור לי שהילדים פשוט מעתיקים אחד מהשני שם ואין בקרה או פיקוח על מה הוא מבין או לא.
ועכשיו הוא עולה לכיתה ג' כאשר הקריאה שלו אינה מספקת כלל, הוא אינו מבין כלל מה שהוא קורא, יכולת ההבעה שלו בעל פה תואמת גיל 5-6, בחשבון מצבו בכי רע והוא כבר שונא ללכת לביה"ס מן הסתם.
שוב ייעצתי לבעלי לקנות כמה חוברות לקיץ, לרענן קצת את מה שעוד יש אבל אין שום תרגול ושום קריאה לא אצל בעלי ולא אצל הגרושה. אני יודעת היטב שיש קפיצה מאוד גדולה מכיתה ב' ל-ג' מבחינת הקושי והעומס של החומר וברור לי שהוא לא יעמוד בזה כאשר הבסיס שלו גם ככה מאוד רעוע. אני מסתכלת עליו ורואה לצערי בדיוק לאן כל הסיפור הזה הולך. אני תוהה לעצמי האם להתערב שם יותר ופשוט להושיב אותו בכל פעם שהוא אצלנו ולעשות קצת הוראה מתקנת. מצד שני אני חוששת שהתערבות כזאת רק תציב אותי במקום לא טוב מול הילד (המקום של הרעה שמציקה לו עם לימודים בעוד שהוריו לא מתייחסים לזה בכלל), כמו כן אני חוששת שהגרושה תחשוב שנכנסתי למקום לא שלי. בעלי כמובן ישמח שאקח חסות על כך גם בגלל הניסיון שלי בתחום וגם כי כך לא יצטרך להתמודד עם זה. הוא מבין סוף סוף את החומרה של מצבו של בנו אך אני לא רואה מעשים בשטח. האם להתערב או שישברו את הראש לבד?