היחסים שלי עם אמא שלי מאד מורכבים , מגיל 15 היא אף פעם לא הבינה אותי באמת ותמיד כשהייתי צריכה כנערה מתבגרת את עזרתה היא הקניטה אותי ופגעה בי. אנסה לפרט בקצרה : עד גיל 15 הכל היה בסדר, בכלל בחיים שלי ובפרט עם אמא שלי אך , בהמשך, נקלעתי לכיתה שכללה ברובה בנים והבנות המעטות שהיו לא התחברתי , זה הביא למצב שבשלוש השנים שבהם האופי מתעצב ולדעתי השנים החשובות ביותר בחיים , אין לי חברים , אני לא יוצאת בכלל כי אין לי עם מי , ביקשתי לעבור כיתה ואף אחד לא שמע אותי , ביליתי 3 שנים בסיוט מתמשך ופה נכנסת לסיפור אמא שלי , שבמקום להבין אותי צעקה עליי והורידה לי את הביטחון העצמי לקרקעית . היא פשוט לא יכלה לראות אותי מולה ושזאת הילדה שיצאה לה . לאחר מכן עשיתי שירות לאומי ושם לא רכשתי אף חברות , שוב נדפקתי במקום חרא . אני אדם מאד חברותי , אני רואה את זה בכל מקום / מסגרת אליה אני נכנסת , אני חייכנית סביב אנשים ובכלל מתחברת לכל אדם. אני לא אשמה שהאירועים התגלגלו לאן שהתגלגלו והמקומות שבהם כולם רוכשים חברים עבורי היו סיוט. בכל קושי במהלך השנים , אמא שלי ירדה עליי. זה כמו שיולד להורה ילד שמן ובמקום להרים אותו למעלה מהמצב , הוא יירש עליו כמה הוא שמן, לא מוצלח ואכזבה. כל החיים שמעתי ממנה רק עלבונות , למה היא לא תמכה בי והייתה לצידי ברגעים האלה ? !!! היום רבתי איתה שוב , היא התחילה במילים פוגעות ואמרתי לה את כל מה שאני חושבת - שמגיל 15 היא ערערה לי את הביטחון, שאם קיימת בי ׳דפיקות ׳ זה אך ורק אשמתה , שהיא מתביישת בי ולא חייבת להכיר בי, שזה בסדר, שהיום קשר דם זה לא הכל , שהייתי צריכה לעזוב ממזמן את הבית והנה אני שוב חוזרת לאותו מצב שאני מאפשרת לה לדרוך עליי וזאת אשמתי .אני יודעת שבסהכ היא אוהבת אותי, שאולי לא ידעה להתנהל נכון כאמא והתאכזבנו לראות ׳דבר כזה׳ מול העיניים. מאד קשה לי , יכול להיות שפגעתי בה אבל הפעם היא באמת לא הותירה לי בררה ובלי שליטה עצמית הכל פשוט הכל נאמר!!! תעזרו לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות