נכנסתי להריון מחבר שאני איתו 8 שנים והוא טוען שהילד לא ממנו

היי מה שלומכם? כמו תמיד אני יוצאת מאוד מסכילה מהעצות שלכם לחיים.ואני רוצה להודות לכם מקרב לב.נשיקות חמות.
אז..ככה:לי קוראים אלס ואני בת 26 ממרכז ארץ.יצאתי עם גבר מגיל 18 שהיום הוא בן 38.
ניפגשנו לפני שמונה שנים במועדון ומאז הפכנו לזוג לכל דבר.במהלך הקשר בנינו כמו כל הקשרים הוא לקח אותי להכיר את הוריו.ומאז הכל הסתבך..!
הוריו לא אהבו אותי מהרגע הראשון שרגליי נכנסו אליו הביתה.והיום אני אפילו לא יודעת למה.הם אף פעם לא אמרו לא לי ולא לבן שלהם.ומאז כל השנים שלנו יחד עברתי השפלות.עלבונות.קללות.תיסכולים.כל כך הרבה פעמיים ביקשתי מבין זוגי שנעבור לגור לבד כי נמאס לי מההשפלות שאני צריכה לעבור רק כי אני אוהבת אותך.תמיד היה ידוע לי שאני מספיק גיבורה וחזקה כדי לעזוב הכל ובאמת לקבל את מה שמגיע לי.להיום נאהבת ושיכבדו אותי.נוראה לא הייתי מאושרת תמיד הוא תירץ לי.תמיד דיבר על ההורים שלו ועל אחותו אפרופו אחותו...היא מבין כולם עשתה לי את המוות.היא תמיד מצאה משהו רע להגיד עליי.היא בת 35 אין לה זוגיות בחיים.היא ממורמרת.מתוסכלת.לחשוב שהיא לקחה אותי כפרוייקט כדי להפריד אותי ממנו.
אתם חייבים להבין בן זוגי עובד 12 מאחת בצהריים עד אחת בלילה.ככה הוא מראשון עד חמישי.ובשישי חופש.ומוצ"ש שעה אחרי צאת השבת הוא שוב בעבודה.איזה חיים אלה? איפה הזמן שמגיע לי בתור הארוסה שלו? (שחכתי להגיד שאחרי 7 שנות זוגיות הוא כרע ברך)
8 שנים הוא לא מקדיש לי זמן.אף פעם לא אמר שהוא אוהב או מתגעגע.תמיד היה לו תירוץ כזה או אחר כדי לא לצאת למגורים משותפים.או להגיד שהוא אוהב אותי.הימי הולדת שלו היו הפקה מלאה.חברים.משפחה.בלונים.שתייה.מתוקים.וממני אליו המון המון מתנות באלפי שקלים.ימי אהבה האחרון קניתי לו פלאפון גלקסי 4 כדי שהתקשם כמו כולם.שלא יהיה שונה.שעד היום אני משלמת עליו.אבל הוא אף פעם אף פעם לא קנה לי שום דבר ליום אהבה.ביום ההולדת האחרון שלי שהיה בפבואר הוא נתן לי את האוטו שלו לכל היום בתור מתנת יום הולדתי.אתם מבינים שהוא אפילו לא חשב על לקחת חופש או על מתנה שמגיע לי? עד כדי כך הוא לא כיבד אותי? כל כך ראה בי כמובנת מאליו?
הרי נתתי לו הכל מהכל.התפקיד שלי תמיד היה להבין אותי.להכיל.לתת לו ביטחון.לקנות לו.לשאול אותו מה הוא רוצה לאכול בשבת.או איזה עוגה הוא רוצה לשבת.ואחרי על זה עדיין לא קיבלתי את המגיע לי.
אף פעם הוא לא לקח אותי לחופשה.תמיד החופשה שהיינו יוצאים זה חופשות מהעבודה שלו.בכל פעם שאני רציתי לתכנן חופשה תמיד היה לו תירוץ של "אין לי כסף.או לא עכשיו.או זה לא הזמן" תמיד היה לו מה להגיד.וגם את זה סבלתי 8 שנים בריקנות.
למה בחור בגילו 38 תמיד צריך להזכיר את הוריו בכל שיחה איתי.או את אחותו.למה אין לו עמוד שידרה לעשות מה שהוא רוצה? מה שטוב לו איתי.הרי יש לו זוגיות ארוכת שנים איתי.היינו מאורסים.זה רגל וחצי לפני חתונה.אבל עם הזמן רק הבנתי שהטבעת רק כדי לסתום לי את הפה.הוא לא בן 9 צריך להגיד לו מה לעשות?! ביקשתי ממנו.התחננתי אליו שמתחנן שנקים בית בישראל .אמרתי לו שאני בת 26 והוא 38 והגיע הזמן להתמסד.
ואז...זה קרה.יום אחד קמתי בבוקר והחלטתי שאני רוצה לקבל תשובות.ניגשתי לבין זוגי ודרשתי לדעת אם הוא רוצה להתחתן איתי ולהביא ילדים.ובתשובה אחת הוא ענה "אני עדין לא מוכן לחתונה וילדים" ואז הבנתי שהוא עדיין מקשיב להוריו ולאחותו כמו תמיד..הוא משתף אותם בכל דבר אבל בכל דבר שקרה לנו בזוגיות ומתוך נסיון זה הכי גרוע שיש.
מהרגע שהוא אמר לי שהוא עוד לא מוכן לכלום עולמי חרב מעליי.היה לי יום מאוד קשה.בכיתי.קיללתי.
באותו הרגע התקשרתי לחברה שלי וסיפרתי לה על מה שהוא אמר לי.אז היא החליטה שאנחנו טסות עדי להתנקות.ואכן טסנו.וכשהגענו לחו"ל חליתי.שכבתי יומים בבית החולים עשו לי את הבדיקות הדרושות ושם גיליתי שאני בהריון! לקח לי קצת יותר מכמה ימים כדי להכיל את הבשורה.ואז התקשרתי ועדכנתי את בן זוגי.והשאלה שלו היית "מזל טוב..ומי האבא"
נכנסתי לשוק.וצעקתי שכמובן הוא ואז הוא נכנס איתי לוויכוח.אז פה עצרתי הכל ואמרתי לו כשאני יחזור אנחנו ננהל שיחה מאוד רצינית.
ואז הגעתי לארץ.ניסיתי ליצור איתו קשר והטלפון לא מחובר.גיליתי שהוא החליף מספר טלפון כדי לא לשמוע ממני.עוד פחדנות מצידו.
גיליתי שבזמן שהייתי בחו"ל אנשים האכילו אותו בהמון המון שקרים.הוא ניזון משקרים ומרוע לב של אנשים אחרים.קנאים.רעי לב.ומתוסכלים.הוא הגיע למצב שהוא קילל אותי שרמוטה.זונה.וסמרטוט ריצפה וככה הוא יראה אותי כל חייו.
השאלה שהיא היא?:הוא לא מתבייש? הוא שכח מי אני? מי היית שם תמיד בשבילו גם עם כל ההשפלות של המשפחה שלו.אני לא הייתי מקבלת ממנו שום דבר.לא זמן.לא מתנות.לא הייתי נאהבת.הוא החזיק אותי רק בגלל שהיה לו נוח.אף פעם לא ניסה לעזור לי גם מבחינה כלכלית.ואפילו שהיה לי קשה כספית אף פעם לא היה לו חסר ממני שום דבר.היום אני בחודש חמישי להריוני והוא לא רוצה לשמוע ממני כי הוא טוען שהילד לא ממנו.אלא מגבר אחר ולשם כך טסתי.אם סופרים את השבועות זה בדיוק טועם לפעם האחרונה שקיימנו יחסי מין.היום אני עוברת בדיקות לבד.אני עוברת את ההריון שלי לבד.וזה לא פייר.הוא שכח מי היית לצידו במשך שנים.למה שהרצה לבגוד בו דווקא עכשיו? הרי כל השנים יכולתי לבגוד.ואף פעם לא פזלתי עצידה.תמיד גם עם כל הקושי הוא היה אחד ויחיד.אבל היום החלטיתי שאני לא יהיה עלובת החיים.ואני יהיה מאושרת.אני יודעת שאני כל כך בוגרת ממנו.והוא בן 38 שעוד לא מפותח.עוד לא התבגר.הוא לא באמת מבין את משמעות החיים.הוא לא יודע להתכלכל לבד בתוך בית משלו.אמא שלו מבשלת לו.מנקה לו.מכבסת לו.עד מתי? לאן הוא רוצה להגיע?
אני אישה מבשלת.מנקה.אני אימהית.אני צעירה יש לי כח ל5 ילדים.חבל הוא הפסיד.הוא בן 38 הוא המבוגר.הוא חושב שהוא בגיל שהוא יכול לנהל 3 מערכות יחסים.אבל יש לו טעות.ההורים שלו הורסים לו את החיים! והוא עדיין לא מבין את זה.אבל זה יקרה מהר מאוד שהןא התעורר על עצמו ויקבל מציאות אחרת.כי אף אישה לא תקבל את התנאים שלו.בלי זמן.בלי מתנות ובלי חופשות.בלי אימרות אהבה.רק טיפשה תיהיה מוכנה לקבל אותו.
אני שואלת.איך אני יכולה לדבר איתו? להסביר לו את המצב ושיקח אחריות.כי הוא חסם אותי בכל דרך.אבל אם הוא לא יסכים אז אני יטבע אותו מזונות וזה יהיה מכוער.כי האבות תמיד מפסידים מסיטואציה כזו.