אני מרגישה שלא מגיעה לי זכות קיום. אני מאוד נמוכה (1.48) ושמנה (56). מתולתלת. אני חושבת שאני מאוד יפה בפנים ואני אוהבת את השיער שלי אבל הסביבה לא תאהב דבר כזה.
לא יצאתי מהבית כבר חודש וחצי. אני לא מסוגלת, אני לא מסוגלת לצאת מהבית, אני מפחדת מהעולם, מהסביבה. מפחדת שיראו אותי, שישפילו או שירחמו עליי כי אני נמוכה ושמנה.
ולמה אני מרגישה שאין לי זכות קיום?
כי אין לי סיכוי בעולם, העתיד שלי ידוע מראש וסופו כישלון. אני לא עומדת בסטנדרטים של החברה מבחינה חיצונית, אני חסרת ביטחון עצמי, אני הולכת בצורה שפופה, מדברת בשקט, מתביישת, נמנעת מקשר עין.
תמיד חשבתי שאם ארזה אהיה מאושרת אבל בפועל זה לא ככה.
פספסתי כל כך הרבה בשנים האחרונות בגלל המשקל. ״כשאשקול 55 אני אלך לקניון״ וכל מיני משפטים ויעדים בסגנון.
אבל הנה אני, 14 קילו פחות, במשקל 56 ושונאת את עצמי יותר מאי פעם. אני עצובה. אני בודדה מאוד. 5 קילו לפה או 5 קילו לשם, זה לא באמת משנה. הרדיפה אחרי משקל נמוך עשתה אותי אומללה יותר מבעבר.
אז אני שואלת את עצמי - בשביל מה? הרי גם ככה אין לי סיכוי מולן. כבר הבנתי איך החברה עובדת, זה לא משנה אם את אינטליגנטית וזה לא משנה אם יש לך לב טוב. כל עוד את לא נראית כמו שהחברה רוצה שתראי - אין לך סיכוי. וזה כן ככה, זה המצב הנוכחי היום ואי אפשר להתווכח עם זה. ואם אין לי סיכוי מול הרזות והגבוהות, אז למה לי?
למה לי אם כרגע אני סובלת וזה לא הולך להשתנות? אנשים שיפים בעייני החברה הם מוצלחים. אבל אצלי הגובה ישאר קבוע, גם אם ארזה עוד לעולם לא אגיע למצב בו אני מרוצה מעצמי וחוסר הביטחון לא יעלם.
אני כל כך רוצה לחוות אושר, רוצה לחוות אהבה, מגע, חום. אני כותבת את זה בדמעות, אני בודדה מאוד ואני יודעת שזה לא הולך להשתנות כי גם בצבא לא ילך לי, אני לא מסוגלת לדבר עם גברים או ליצור עימם קשר עין.
אני לא יודעת מה באתי לבקש פה כי הרי אני יודעת שלא תייעצו לי להתאבד למרות שזו האופציה הכי טובה בעיניי. אולי רק רציתי יחס או אולי אני באמת צריכה עזרה, אני לא יודעת
בכל אופן, תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות