היי
כבר מתחילת החופש אמא שלי ואחותי נגדי,
הן לא מדברות איתי בכלל ואם אנחנו מדברות זה רק ריבים .
התקשורת היחידה ביני לבין אמא שלי זה דרך אבא שלי- אמא שלי אומרת לו להגיד לי משהו ואז הוא אומר לי..
עוד משהו שקשור לזה,
יש לי חברות אבל אנחנו לא מדברות על דברים אישיים כאלו.
בחופש אני נפגשתי כמה פעמים איתן אבל אני די הרבה בבית לבד וזה די מרצון- אני רוצה להיות קצת עם עצמי וגם בגלל שכל החברות שלי מחוץ לעיר שאני גרה וזה די מייאש אותי לנסוע באוטובוסים.
היום שרבתי עם אחותי שהיא כמובן 'הגאווה' של המשפחה ואני תמיד יוצאת האכזבה אם זה בקטע שהיא חכמה יותר ממני, גדולה יותר ממני, יפה יותר ממני, עובדת, נפגשת כל יום עם חברות (..) היא אמרה לי שאני סתם ילדה בודדה שאפחד לא רוצה להיות איתה ושאני חסרת חברים (..)
עכשיו זה לא בקטע של קנאה, אני יודעת שאני יפה,חכמה גדולה אני לא אבל אני לא טיפשה, יש לי חברות ואני נפגשת איתן אבל אני לא רוצה כל יום וכל שנייה להיות מחוברת וזמינה אני רוצה להיות עם עצמי ובחופש יש לי זמן לזה
אבל זה ממש העליב אותי שהיא אמרה לי את זה ואני אפילו לא יודעת למה.
אין לי עם מי לדבר על זה כי אמא שלי היא זאת שהייתי מספרת לה דברים ועכשיו היא אפילו לא מסתכלת עליי ולא אומרת לי שלום היא רק 'מחחממת את אבא שלי עלי' ואומרת לו שאני כל היום בבית ולא עושה כלום ושאני עצלנית ואז הוא בא אליי טעון ועצבני.
זה די קשה לי, שאין לי עם מי לדבר ושאין לי אפחד בעצם..
אני לא יודעת מה לעשות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות