אני מרגישה שאני אבודה, אני רוצה לחזור לעצמי ולא מצליחה

היי לכולם . אז אני בת 17 סיימתי לימודים השנה . ואני לא עובדת ואני אבודה כרגע .
יש לי התקפי חרדה ממש חזקים ואני בקושי ויוצאת מהבית בגלל זה . זה כבר שלט על החיים שלי , אני כבר לא עצמי , לא מתלהבת / נהנית מדברים שהייתי נהנית בעבר , לא עובדת , לא יוצאת ולא כלום . והכי גרוע מזה אין אף אחד שייתמוך בי . "החברות" כל אחת בשלה והן אפילו לא מבינות רבע ממה שעובר עליי הן חושבות שאני צוחקת . והמשפה בכלל לא . אמא שלי היא אם חד הורית יש לי אח שגדול ממני בשנה . ושלושה אחים קטנים מתחתיי שהם מאבא אחר והוא גם עזב . ואני פשוט האמא שלהם מגיל קטן . ועכשיו אני כבר שנתיים במצב הזה של ההתקפים זה התחיל מלהקיא כל בוקר , חוסר בתיאבון ,כאבי ראש חזקים שלא מאפשרים לי לעמוד בכלל , והייתי מרותקת למיטה כל זה קרה שנה שעברה . ולא הלכתי חודש לבית ספר בגלל זה ולא ידעתי אפילו מה עובר עליי לאט לאט הייתי פשוט מדוכאת מכל המצב ואני בתמימותי חשבתי שזה עניין זמני וזה ייעבור אך עברו חודשים והמצב אותו מצב , וכל הזמן הזה הלכתי לרופאה והיא אמרה לי לבסוף לעבור בדיקת דם . כל כך חיכיתי לתוצאות כי חשבתי שיש לי משהו ואני אקבל תרופה כי הרגשתי על הפנים . לבסוף שקיבלתי את התוצאות הרופאה אמרה שאין לי כלום . ובאותו הרגע פשוט הייתי המומה ומיואשת כאילו איך ייתכן שאין לי כלום כשאני לא מצליחה לתפקד ? לא הבנתי כלום ולא ידעתי מזה חרדה בכלל באותה תקופה אז פשוט התחלתי "לטפל "בעצמי לשתות לאכול טוב . הייתי הולכת לבית ספר חוזרת ויושבת בבית ולא יוצאת , ככה כל יום , וכל הזמן הזה לא עידכנתי אף אחד . אני ואמא שלי לא ביחסים פתוחים . אני פשוט לא יכולה להיפתח אליה אחרי כל הדברים הנוראיים שהיא עשתה לי .
בכל מקרה זה לא כל הסיפור . אני כבר שנתיים במצב הזה וזו לא אני . אני מתה לחזור לעצמי . ועכשיו אני אובדת עצות כי המצב מחמיר אני כל כך מפחדת ואין לי עם מי לדבר . אני צריכה לדבר עם פסיכולוג או פסיכיאטר אבל העניניים לא זזים אני יושבת בחוסר מעש . אני רוצה כבר לעבור את כל המצב הזה ולהתחיל לחיות . אין לי עם מי לדבר , אין . אמא שלי כל היום יורדת עליי על זה שאני לא עובדת ומשווה אותי לחברות שלי . וזה כל כך מעצבן אותי שהיא אומרת את זה כי היא אפילו לא יודעת שאני לא יכולה לעבוד במצבי . זה לא שאני לא רוצה . כולם פשוט שופטים אותי מבלי לדעת אפילו מה אני עוברת . אני לא יודעת אפילו איך לקבוע תור לפסיכיאטר ואני ממש רוצה לדבר עם פסיכולוג . ואני לא רוצה בכלל שאמא שלי תהיה בכל העניין הזה . אני פשוט מיואשת ומתוסבכת