מרגיש כאילו שחברה זה כבר פריווילגיה שלא תיהיה לי בעולם הזה...

אז הידידה היחידה שלי שמה תמונה עם חבר שלה בפייסבוק, ובשילוב עם השעה, אני חייב לפתוח את הפוסט הזה.

ככה. עליי קודם: אני בן 18 וחצי, קצת יותר.
במקום להיות רגיל כמו כולם סיימתי בכיתה י' והלכתי לעשות תואר במדעי במחשב. עכשיו אני מסיים אותו.

בגלל העובדה הזאת אני כבר שנה עובד בהייטק, מרוויח טוב ומרוצה בגדול.

אבל סתם סיפרתי את זה לתת רקע לבעיה.

הנקודה היא שיצאתי ממסגרת חברתית נורמאלית בכיתה י' . לא היו לי אף פעם חברים.

כשהייתי בבצפר, לא עיניין אותי. עכשיו - אין לי איך. למרות שתכלס הייתי שמח לחברים, אבל לא באמת מפריע לי. אבל בסיס חברתי נורמאלי זה דבר שאין לי.

לעיניין המרכזי:

חסר לי דבר אחד. דבר שיראה לכם כל כך בסיסי וברור.

יש דבר אחד ויחיד שאני חולם עליו כל הזמן.
חושב עליו כל הזמן . מדמיין אותו כל הזמן.

אני רוצה ידידה.

אחת. מישהי חמודה שאפשר לדבר איתה, אפשר להיות איתה, אפשר לקבל ממנה אהבה, אפשר שהיא תספר ותקשיב ותמלא את העולם החסר.

הייתה לי כזאת עד לפני 3 חודשים. זאת שאנחנו מדברים עליה.

עד שבא השטן, או חבר שלה אם תרצו, ודפק לה את המוח. לא שמעתי ממנה מאז.

היא הייתה הדבר היחיד שכל כך שימח אותי.
הדבר היחיד שגרם לי לשמוח לקום בבוקר ולפתוח את היום היה ההתראה שלה מהווצאפ.

אם אני מסתכל על כל החיים, החצי שנה האחרונה עד לפני 3 חודשים, התקופה ש"יצאנו" הייתה התקופה הכי מאושרת כל החיים שלי.

הרגעים הקטנים האלה.. של האושר, של המגע שלה, של החיוך שלה.. מרגיש כאב לכתוב את זה :-/

אם להיות הגיוני ולא מוטה לרגע, היא לא באמת הייתה מיוחדת.

כלומר, כשלעצמה היא הייתה הדבר הכי מושלם שיש.

היא הייתה יפה,אבל לא בשונה משאר הנשים.
היא הייתה מתוקה וחייכנית, אבל זה גם דבר שיש בשאר הנשים. היא פשוט הקסימה לי את החיים.

אבל, סביר להניח שלא חסר בחורות אחרות שיכולות גם לעשות את זה ..

ולכן שאלתי היא, איך אדם במצבי מגיע למצב ששוב יש מי שתחזיר את השמחה לחיים, כמוה?..

כמו שהבנתם, אין לי ניסיון בגרוש בנושא, לא יודע איך זה בכלל מרגיש ולא יודע איך זה אמור להראות.

אין לי מושג איך לפעול בכלל. מה, איך, מתי. כלום.

אולי גם זה הסיבה שהפסדתי אותה.

אני גם לא נראה משהו אז זה מקשה את המשימה.

אני לפעמים מרגיש שהיא האדם היחיד בעולם שעיוור לזה.

עובד על הגוף בחדר כושר כבר 3 חודשים. כן מתחילים לראות משהו. אני מאמין שיהיה בסוף גוף נחמד.


בתוכי אני השלמתי עם העניין שחברה זה דבר שכבר לא יקרה בחיים האלה , ובגלל זה אני מדבר רק על ידידה.

אני באמת רוצה להשקיע את כל מה שאני יכול לתת במטרה הזאת. זה מה שמשמח אותי. ובשביל זה הכל תקף.

וזה מה שאני מבקש לשאול. כיצד אפשר להכיר כזאת בהינתן הדברים..


מצטער על החפירה כאן, כמו שרשמתי למעלה, השעה והתמונה לא עושים טוב.

מודע לזה שיצאתי בכיין משהו כי זה נושא נוגע וכואב.. מצטער על זה.

בנוגע לצבא, כי אני מניח שישאלו, : בנובמבר.

בנוגע לאיך הכרתי אותה: חבר הפגיש אותה. גם היה החבר היחיד שלי ואנחנו כבר לא בקשר. אז לא רלוונטי.

אשמח לשמוע כל עצה. תודה לעונים!